עפ"ג 13662-11-12

תקציר

הערעורים הם על גזר הדין שגזר בית משפט השלום על אסתר פינקלשטיין, שהורשעה ב-37 סעיפים של שימוש במידע פנים כאיש פנים. אסתר עבדה במי-עדן, ולקראת ההכרזה על עסקה גדולה בין מי-עדן לדנונה, העבירה מידע פנים לבעלה, דן פינקלשטיין. הוא השתמש במידע זה כדי לרכוש כמויות גדולות של מניות מיי-עדן, אותן מכר מאוחר יותר ברווח ניכר לאחר פרסום העסקה, מה שהוביל לעלייה במחירי המניות. כתב האישום המקורי כלל גם את דן ונאשם נוסף, אך שניהם בוטלו במסגרת עסקת טיעון, שבמסגרתה גם הודתה אסתר. היא נידונה לשישה חודשי מאסר בפועל, אותם ניתן לרצות באמצעות עבודות שירות, 16 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 220 אלף שקל, או 15 חודשי מאסר במקום תשלום. המדינה סבורה כי גזר הדין קל מדי ואינו משקף את חומרת העבירה, ואילו אסתר סבורה כי הוא חמור מדי. ערכאת הערעור מסכימה כי העונש מקל יתר על המידה, אך מקבלת באופן חלקי בלבד את ערעור המדינה, ובוחרת שלא להחמיר את תקופת המאסר אלא להכפיל את הקנס ל-450 אלף שקל, או 30 חודשי מאסר במקום תשלום. בית המשפט בוחן את חומרת מעשיה של אסתר, את ריבוי העבירות ואת ההיקף הכספי הכרוך בכך, אך מביא בחשבון גם גורמים מקלים כגון מעמדה בהיררכיה של החברה, חלוף הזמן שחלף מאז העבירה ומצבה הנפשי. השופטים מציינים כי גזר הדין חייב לשקף את הפגיעה באמון הציבור בשוק ההון, כמו גם את האמון שהופר בחברה של אסתר. עוד הם מדגישים כי העבירה מונעת מתאוות בצע, ומדגישים את הצורך בהרתעה במקרים כאלה. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים מחליט כי עונשו של בית משפט קמא לא היה כה בלתי סביר עד כדי כך שחייב עונש מאסר חמור יותר, אך הקנס מוגדל כדי לשקף טוב יותר את חומרת העבירה.