ע"א 11956-10-12

תקציר

פסק דין ארוך זה עוסק במספר סכסוכי שכנים בנוגע לשימוש בחצרות ובגינות של בניין דירות משותף. פסק הדין דן במושג המשפטי של השתק חברה, המונע התדיינות נוספת בין הצדדים בנושאים שכבר הוכרעו על ידי בית משפט מוסמך בפסק דין קודם. היא מתייחסת גם לסמכויותיו של בית משפט השלום כלפי בית המשפט המחוזי, תוך הדגשה כי לראשון סמכות מוגבלת בעניינים הקשורים למקרקעין. המחלוקת הראשונה נוגעת למעשה בית המשפט והאם פסק דינו הקודם של השופט אביב היווה פסק דין סופי המחייב את מערכת היחסים בין תמיר לפריד. בית המשפט מצדד בתמיר ומקיים את פסק הדין הקודם, תוך הדגשה כי לפריד היה יומו בבית המשפט וכי הצדדים הסכימו לציית להחלטת השופט אביב. המחלוקת השנייה נוגעת לפיצויים בגין הריסת גדר וגינה. בית המשפט קובע כי על פריד לשאת בתוצאות הריסת הגדר ולשלם לתמיר 5,000 שקל עבור עלות הקמתה. המחלוקת השלישית נוגעת לפיצוי בגין רטיבות בבניין, הגורמת לדיירים עוגמת נפש. בית המשפט פוסק לביהאם 120,000 שקל, 100,000 שקל מתמיר ו-120,000 שקל מפריד, ביחד ולחוד. הלנר, שלא היה צד להליך הקודם, משלם 8,000 שקל. המחלוקת הרביעית נוגעת להסרת חסמים לחניות בסמוך לבניין. בית המשפט תומך בהחלטת בית משפט קמא וקובע כי יש להותיר את הסטטוס קוו של מקומות החניה כפי שהיה במשך עשרות שנים וכי אין לתושבים עילת תביעה לשנותו. המחלוקת החמישית נוגעת לרישום הסכם שימוש בנוגע לחצרות. בית המשפט מביע ספק באשר לסמכותו של בית משפט השלום בסוגיה זו ודוחה את ערעורו של ביהם, ומציע כי הנושא יטופל על ידי עורך דין המתמחה במקרקעין. המחלוקת השישית נוגעת להוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. בית המשפט מסרב להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא ודוחה את ערעורו של ביהם בעניין זה, בציינו כי שני הצדדים נשאו בהוצאותיהם. לבסוף, בית המשפט מציע לצדדים להיעזר בעורך דין מקרקעין על מנת לבסס פתרון כולל, לרבות רישום הבית המשותף והבהרת זכויות הכניסה והמעבר בחצרות. פסק הדין מסתיים בכך שהוא דוחה את כל הערעורים והערעורים שכנגד, למעט השינויים הנוגעים לפיצויי רטיבות, וקובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.