ע"א 22110-12-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לעסקת מקרקעין שהשתבשה, בה היו מעורבים מספר גורמים. הסכסוך הראשוני היה בין דן ברנרד פרסיבל קליין, שמכר חלקת קרקע לעו"ד וולף, שמכר אותה בחזרה למשיבים. המשיבים תבעו את קליין וולף לאחר שהאחרונים לא העבירו את הזכויות בחלקה, ובית המשפט ביטל את המכירה בין קליין לוולף בשל מרמה. עם זאת, המשיבים שילמו כספים גם למערערת, שלא הייתה צד לתביעה הראשונית. לאחר מכן תבעה המערערת את המשיבים להשבת תשלומים אלה, אך נדחתה על ידי בית משפט קמא, דבר שהוביל לערעור זה. השאלה המרכזית הייתה האם המשיבים רכשו את הקרקע מהמערערת או ישירות מעו"ד וולף. המערערת טענה כי המשיבים מנועים מלנקוט עמדה שונה בעניין זה מזו בה נקטו במקרה הקודם, אך השופט קבע כי לא התקיימו תנאי השתק החברה. אכן, ההתדיינות הקודמת לא קבעה את מערכת היחסים בין המערער לבין המשיבים. השופטת נחה דעתה כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא סבירים ונתמכים בראיות. טענת המערער כי המשיבים רכשו ממנו את הקרקע לא הייתה משכנעת, מה גם שלא הביא כל ראיה לכך שהעביר את התשלומים שקיבל מהמשיבים לעו"ד וולף. זאת ועוד, אישורי המשיבים ותשלומיהם תמכו בגרסתם של המשיבים לאירועים. השופט הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא ולכן דחה את הערעור. המערערת חויבה בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורכי הדין.