סע"ש 65189-02-20

תקציר

התובעת, עובדת, תבעה את מעסיקיה בגין תביעות פיצויים שונות הנובעות מהעסקתה. הנתבעים לא מסרו לתובעת הודעה על תנאי העסקה בשפה המובנת לה, ולפיכך נפסקו לה פיצויים בסך 2,000 ₪. הנתבעים גם לא סיפקו לתובע תלושי שכר מדויקים ומפורטים, מה שהוביל לפסיקת פיצויים בסך 10,000 ₪. תביעתה של התובעת לשכרה בחודש יוני 2019, שלא שולם, התקבלה, והיא זכתה ב-3,368 ₪. בית הדין מצא כי התובעת עבדה שעות נוספות שלא באו לידי ביטוי בתלושי השכר שלה, ולכן היא זכאית ל-2,636 ₪ בגין ההפרש בגמול שעות נוספות. כמו כן תבעה התובעת דמי חגים (233 ש"ח), פדיון דמי חופשה שנתיים (1,684 ש"ח), פיצוי על חלקו של המעסיק בקרן השתלמות (2,338 ש"ח) ופיצוי בגין הפרשי פיקדון למסתננים (2,301 ש"ח). עם זאת, חלק מטענות התובע לא צלחו. לא היו די ראיות להוכחת תביעתה לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע בעקבות טענות לגניבה שהעלה הנתבע. בית המשפט דחה גם את תביעתה לפיצויים לפי חוק עבודת נשים, וקבע כי היא לא פוטרה בשל הריונה, וכי הנתבעים לא פעלו שלא כדין. גם תביעתה של התובעת לפיצויים בגין התנכלות נדחתה, שכן לא הובאו ראיות לכך שהגישה תלונה קודמת. בית המשפט פסק לתובע 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש בעקבות התנהגות חריגה ופסולה של הנתבע. הנתבעים ביקשו קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת לתובעת על עזיבתה את העבודה, אך בית הדין דחה זאת בנימוק שהם ויתרו על זכות זו. התובעת נכשלה גם בניסיונה להדיח את אישיותו המשפטית של הנתבע השני. בסופו של דבר נפסקו לתובע סך של 28,429 ₪, בנוסף ל-5,000 ₪ הוצאות משפט.