עת"מ 66755-05-26

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין בעת"מ 66755-05-26 מועלם נ' נתיבי אילון פסק הדין דנן עוסק בעתירה מנהלית שהוגשה על ידי העותרים, נוי ולירון מועלם, נגד חברת נתיבי אילון, עיריית נס ציונה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה נס ציונה. העתירה הוגשה בעקבות הודעת רכישה והפקעה של חלקים ממקרקעין שבבעלות העותרים, המיועדים לפרויקט תשתית לאומית – "הקו הכחול". **הסעדים שנתבעו:** 1. **ביטול ההפקעה:** העותרים עתרו לביטול ההפקעה מחלקם במקרקעין. 2. **בחינת חלופת תכנון:** העותרים דרשו להורות לחברת נתיבי אילון לבחון ולאמץ חלופת תכנון שהוצעה על ידי מומחה מטעמם, או לשנות את תוכנית ביצוע הדרך בהתאם לחלופה זו. 3. **בחינה מחדש של ההפקעה:** העותרים ביקשו לשקול מחדש את החלטת ההפקעה לאור הסכם נטען משנת 1995 בין אביהם המנוח לבין הרשויות המקומיות, ולחשוף את ההסכם לבחינת ההפקעה. במקביל, הוגשה בקשה לצו ביניים לעיכוב מימוש ההפקעה עד להכרעה סופית בעתירה. בית המשפט הורה על צו ארעי האוסר על תפיסת החזקה וביצוע עבודות פיזיות במקרקעין. **טענות המשיבות – התמקדות בספי ההליך:** עיקר טענות המשיבות התמקדו בטענות סף, בדרישה לדחיית העתירה על הסף, ובכלל זה: * **היעדר סמכות עניינית:** המשיבות טענו כי בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות עניינית לדון בתקיפת חוקיות צו הפקעה מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, שהסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק. בנוסף, נטען כי סעיף 8(ב)(1) לפקודה, הנוגע לכניסה למקרקעין עם בית מגורים, מצוי בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי בהליך אזרחי. * **אי צירוף צד נדרש:** נטען כי שרת התחבורה, אשר פרסמה את הודעת הרכישה, לא צורפה כצד לעתירה, דבר המהווה עילה לסילוקה על הסף. * **שיהוי:** המשיבות טענו כי העתירה הוגשה בשיהוי כבד, מעל שנה וחצי לאחר פרסום הודעת הרכישה, וזאת על אף שהעותרים ידעו על ההפקעה. * **חוסר ניקיון כפיים ותום לב:** נטען כי העותרים הציגו מצגי שווא, הסתירו עובדות מהותיות (לגבי אופי השימוש במקרקעין), ועשו שימוש לרעה בהליכי משפט, לרבות עיכוב ביצוע פיזי של ההפקעה. * **הסכם 1995 אינו רלוונטי:** נטען כי ההסכם הנטען משנת 1995 אינו רלוונטי להליך ההפקעה ואינו מחייב את המשיבה 1. * **העבודות אינן טעונות היתר בנייה:** נטען כי ביצוע העבודות פטור מהיתר בנייה מכוח סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבנייה. **ניתוח בית המשפט – הדגשת הפגמים בסמכות ובהליך:** בית המשפט, מפי השופט אלי ברנד, דחה את העתירה על הסף. להלן הנקודות המשפטיות המרכזיות בפסק הדין: 1. **היעדר סמכות עניינית:** * **תקיפת הפקעה לפי פקודת הקרקעות:** בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי תקיפה ישירה של חוקיות הפקעה מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, נתונה לסמכותו הייחודית של בית המשפט הגבוה לצדק. נקבע כי העותרים אינם תוקפים את התוכניות עצמן, אלא את ביצוע ההפקעה מכוחן, ולכן הסמכות אינה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. הפסיקה בעניין רע"א 5664/04 אף הובאה כחיזוק לעמדה זו, תוך ציון הקריאה לשינוי חקיקתי שלא נשא פרי. * **סעיף 8(ב)(1) לפקודה:** בית המשפט קיבל את טענת המשיבות כי סוגיית הכניסה למקרקעין ללא צו שיפוטי לפי סעיף 8(ב)(1) לפקודה, מצויה בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי, שכן הגדרת "בית משפט" בפקודה מתייחסת לבית המשפט המחוזי, והחריג לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים אינו כולל את סעיף 8. * **השלכות על סעדים נוספים:** הסעד הנוגע לבחינת חלופת תכנון נקבע כניסיון לקיים הליך תכנוני מחוץ למוסדות התכנון המוסמכים, דבר שאינו בסמכות בית המשפט. גם הסעד הנוגע לבחינת ההסכם משנת 1995, ככזה המכוון לביטול ההפקעה, נפל תחת אותו פגם בסמכות. 2. **אי צירוף שרת התחבורה:** בית המשפט קיבל את טענת המשיבות כי היעדר צירוף שרת התחבורה, כמי שפרסמה את הודעת הרכישה, מהווה עילה לסילוק העתירה על הסף, מכיוון שנדרשת לה זכות טיעון. 3. **פיצול הדיון:** בית המשפט דחה את בקשת העותרים להעברת ההליך לבג"ץ, נוכח הפיצול בסמכויות ובנושאים הנדונים בעתירה, אשר כללה סעדים הנתונים לערכאות שונות (בית משפט לעניינים מנהליים, בית משפט מחוזי, בג"ץ, מוסדות תכנון). נקבע כי לא ניתן להעביר את העתירה "כפי שהיא" לערכאה אחרת, והעותרים נדרשו להגיש הליך חדש בפני הערכאה המוסמכת. 4. **שיהוי:** * **שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי:** בית המשפט מצא כי חל שיהוי משמעותי בהגשת העתירה, הן סובייקטיבי (התנהלות העותרים) והן אובייקטיבי (נזק לרשויות ולציבור). נקבע כי מירוץ השיהוי לא נעצר גם בשל קיום מגעים בין הצדדים, וכי החל מיום 20.1.2026, בו הבהירה המשיבה 1 את עמדתה העקרונית, חלף הזמן הסביר להגשת העתירה. * **אי-פגיעה בשלטון החוק:** בית המשפט בחן את טענות העותרים ובדק האם קיימת פגיעה בשלטון החוק שיש בה כדי להצדיק דיון בעתירה למרות השיהוי. 5. **פרשנות סעיף 8(ב)(1) לפקודה – תרומה חדשה לפסיקה:** * **רציונל סוציאלי:** בית המשפט הדגיש את הרציונאל הסוציאלי שמאחורי הגנת "בית מגורים" בסעיף 8(ב)(1) – מניעת השארת אנשים ללא קורת גג. * **מגורים בפועל:** המצאה מרכזית של בית המשפט היא פרשנותו של המונח "בית מגורים" בסעיף 8(ב)(1) לפקודה. נקבע כי הגנה זו חלה **רק על בית המשמש למגורים בפועל**, ולא על מבנה שייעודו התכנוני הוא למגורים בלבד. * **העדר מגורים בפועל:** בית המשפט מצא כי העותרים לא הצליחו להוכיח כי הם מתגוררים בפועל במבנה הנטען. לאור תמונות המעידות על הזנחה, ניתוקי מים וחשמל, והעובדה שהעותרים לא הציגו אסמכתאות לצריכת חשמל ומים, הגיע בית המשפט למסקנה שהמבנה אינו משמש למגורים בפועל. * **אי-חלופת ההגנה:** כתוצאה מכך, נקבע כי ההגנה מכוח סעיף 8(ב)(1) אינה חלה, ובכך נשללה טענה מרכזית של העותרים בנוגע לצורך בצו שיפוטי. 6. **חוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט:** * **הטעיית בית המשפט:** בית המשפט קבע כי העותרים ניסו להטעות את בית המשפט ביחס למגוריהם בפועל במקרקעין. * **עיכוב ביצוע פיזי:** נרשם כי העותרים מנעו פיזית את ביצוע ההפקעה, אף שהיו מיוצגים וניהלו הליכים. נקבע כי "חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם". 7. **הסכם 1995:** נדחתה בקשת העותרים לחייב את המשיבות 3-2 להמציא את ההסכם, לאחר שהמשיבות כפרו בקיומו ולא הוכח אחרת. **מסקנות עיקריות:** * **פסק דין מרכזי בדבר סמכות עניינית:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין תקיפת תוכניות בנייה (הנתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים) לבין תקיפת הפקעות מכוח פקודת הקרקעות (הנתונה לבג"ץ), ומחדד את גבולות הסמכות. * **חידוש פרשני לגבי "בית מגורים":** קביעת בית המשפט כי "בית מגורים" לצורך סעיף 8(ב)(1) לפקודה מחייב מגורים בפועל, ולא רק ייעוד תכנוני, מהווה תרומה משמעותית לפרשנות הפקודה, ומדגישה את חשיבות המצב העובדתי בפועל. * **השלכות על עתירות מנהליות:** פסק הדין מדגיש את חשיבות ההתנהלות בתום לב, היעדר שיהוי, וצירוף כל הצדדים הנדרשים, כבסיס לקבלת עתירה מנהלית. * **אכיפת הדין:** בית המשפט מביע דאגה מהתנהלות העותרים, אשר ניסו הן להטעות את בית המשפט והן לעשות דין לעצמם, ודוחה את העתירה על הסף כתוצאה מכך. **הערות לגבי צפי להמשך:** נוכח דחיית העתירה על הסף, העותרים אינם יכולים להמשיך בהליך זה. אם ירצו להמשיך במאבקם, עליהם להגיש עתירה חדשה (או הליכים אחרים) בפני הערכאות המוסמכות (בג"ץ ו/או בית משפט מחוזי), תוך הקפדה על כללים אלו: * **צירוף כל הצדדים הרלוונטיים:** שרת התחבורה, וכן כל גורם אחר הרלוונטי לסעד המבוקש. * **התמודדות עם טענות סף:** מענה מניח את הדעת לטענות סמכות עניינית, שיהוי, וחוסר ניקיון כפיים. * **הוכחת מגורים בפועל:** אם ירצו להסתמך על סעיף 8(ב)(1) לפקודה, יהיה עליהם להוכיח באופן חד משמעי כי הם מתגוררים בפועל במקרקעין. פסק דין זה משמש תזכורת לכך שהליכים משפטיים מנהליים דורשים דיוק, עמידה בדרישות הפרוצדורליות, ותום לב.