ת"א 55050-09-17

תקציר

פסק הדין דן בתביעה אזרחית בין אדריכל, רודה, לבין לקוחו, טאוב, בנוגע לתשלום דמי תכנון לפרויקט בנייה. הסכם ההתקשרות מחולק לשלושה מרכיבים: תכנון תכנית אב, תכנון מבנה והוראות כלליות. גם דרישת האגרה של רודה מתחלקת לשלושה מרכיבים מקבילים. טענת ההגנה העיקרית של טאוב היא שהסכם שכר הטרחה מותנה בהצלחת הפרויקט, שהוא אישור התב"ע. בית המשפט קבע כי אגרות התכנון בגין תכנית המתאר חייבות ללא קשר לאישור התב"ע, אך לא חייבים באגרות תכנון הבנייה שכן הן מותנות באישור התב"ע, דבר שלא קרה. רודה זכאי לדמי התכנון עבור תוכנית המתאר, למרות שהתוכנית לא אושרה, אך הוא אינו זכאי לכפל תשלום הן עבור התוכנית בת 30 היחידות והן עבור התוכנית בת 25 היחידות. יש לחשב את האגרה בגין תכנית המתאר על בסיס התכנית המתוקנת בת 25 היחידות, בתוספת תוספת בגין השינויים שבוצעו, אשר רודה לא הצליחה להוכיח את סכומה, ועל כן רכיב זה בתביעתו נדחה. באשר לאגרות תכנון הבנייה, מאחר שהתב"ע לא אושרה, שלב התכנון השני לא התקיים, ולכן רודה אינה זכאית לתמורה שנקבעה בהסכם לאותו שלב. עם זאת, רודה זכאי לפיצוי סביר עבור עבודתו, דבר שלא הוכיח. לפיכך, גם טענה זו נדחית. הסעיף בהסכם הקובע כי אם תופסק עבודת המתכנן, ישלם הלקוח עבור חלק העבודה שנעשתה בתוספת 30% מיתרת שכר הטרחה, חל כאשר סיום הקשר נעשה ביוזמת הלקוח. בית המשפט מצא כי גרסתו של רודה לאירועים, לפיה טאוב הורה לו להפסיק לעבוד, סבירה יותר. כך, רודה זכאית לשכר הטרחה בגין חלק העבודה שנעשתה, המחושב כאמור לעיל, בתוספת פיצוי מוסכם בשיעור של 30% מיתרת האגרות, המגיע לסך של 45,819 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית. תביעתו הנגדית של טאוב, המבוססת על רשלנות לכאורה ונזקים שנגרמו על ידי רודה, נדחית. טאוב לא הוכיח את רשלנותה של רודה וגם לא את גובה הנזק. לפיכך, תביעתה העיקרית של רודה מתקבלת באופן חלקי, ועל טאוב לשלם לרודה את אגרות התכנון בגין תוכנית המתאר, את הפיצוי המוסכם ואת הוצאות המשפט. הסכום הכולל שישולם הוא 125,780 שקל, מתוכם 4,000 שקל הוצאות ו-15,000 שקל שכר טרחת עורך דין, כל זאת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.