עע"א 2024/96

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בתיק הנוגע לסמכותה של ועדת השחרורים לשלול את רישיונו של אסיר להסתובב בחופשיות וקבע כי על האסיר לרצות רק חלק מיתרת עונשו. בית המשפט קבע כי לוועדת השחרורים אין סמכות לשלול רישיון ובמקביל להורות לאסיר לרצות רק חלק מיתרת העונש. על פי פסק הדין, סמכותה של המועצה לפי סעיף 29 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] מוגבלת לביטול הרישיון או שינויו. בית המשפט הסביר כי הרישיון רק מאפשר לאסיר להשלים את ריצוי עונשו מחוץ לבית הסוהר ואינו משנה את גזר הדין עצמו. לפיכך, משמעות שלילת הרישיון היא שעל האסיר לרצות את יתרת המאסר המקורי. בנוסף, הבהיר בית המשפט את תפקידו של בית המשפט המחוזי בבחינת החלטות ועדת השחרורים, וקבע כי אין עליו לפעול כערכאת ערעור אלא לבחון האם הוועדה פעלה במסגרת סמכויותיה והפעילה כראוי את שיקול דעתה. במקרה זה, התערבותו של בית המשפט המחוזי בהפחתת העונש לא הייתה ראויה, ובית המשפט העליון החזיר על כנו את החלטת ועדת השחרורים, שחייבה את האסיר לרצות את מלוא יתרת עונשו.