רע"ב 6188/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תשובה לבקשה לדיון בדבר הקמת מסגרת שתקבע את הכללים לעתירות עתידיות שיוגשו על ידי מבקש ששמו לא פורסם. ההסדר צופה ומכוון לנהל מספר רב צפוי של עתירות מצד המבקש. אף שהכללים שנקבעו במסגרת זו טרם יושמו ונבחנו, השופט מכיר באופיו החריג של המקרה ובהשלכות הרחבות האפשריות שעשויות להיות לו על זכותם של אסירים אחרים לגשת לערכאות. המתווה עצמו אינו נתפס כמניעה מוחלטת של הגישה לערכאות, שכן הוא מאפשר מידה מסוימת של גמישות ובחינה לגופה של כל עתירה. עם זאת, השופט מכיר בקשיים הפוטנציאליים שתשלום שכר הטרחה עלול להציב בפני אסירים, בהתחשב ביכולותיהם הכלכליות המוגבלות לעתים קרובות. עם זאת, השופט מדגיש את הצורך למנוע ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ואת העומס המיותר שעתירות רבות יכולות להטיל על מערכת בתי המשפט. כדי למצוא את האיזון בין חששות אלה, מפנה השופט לחוקים רלוונטיים ולפסיקות עבר המאפשרים לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולפטור עותרים מתשלום אגרות, במיוחד כאשר אין ביכולתם לעשות כן. השופט מציין כי גישה זו מאפשרת לבית המשפט למצוא פתרון מידתי לכל מקרה על פי נסיבותיו הייחודיות. בסופו של דבר, פסק הדין דוחה את הבקשה לשימוע, מתוך קביעה כי החלטת המסגרת מהווה מענה סביר ומידתי לכמות הגבוהה של העתירות. השופטת מעודדת את המבקש לעקוב אחר הצעדים המתוארים במתווה ומציינת כי ניתן להעריך את יעילות ההסדר תוך כדי יישומו ובמידת הצורך להתאימו בעתיד. פסק הדין נועד להגן על זכויות האסירים תוך הבטחת שימוש יעיל במשאבים שיפוטיים.