ת"צ 16619-08-20

תקציר

התובע, עובד לשעבר של החברה הנתבעת, הגיש תביעה ייצוגית נגד מעסיקו לשעבר, בטענה כי החברה לא כללה משמרות נוספות בשכר הקובע עבור דמי חופשה, גמול שעות נוספות ודמי חגים, וכן גמול שעות נוספות מהשעה השמינית, על בסיס שבועי ובימי מנוחה שבועית. התובע עבד אצל הנתבעת כשנה ועזב את עבודתו בשנת 2017. הנתבעת מפעילה מפעל לטיהור שפכים, המעסיק עובדי משמרות מסביב לשעון. התובע טען כי התביעה מעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט וכי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך. עם זאת, השופט מצא כי התובע לא הציג כל ראיה שתתמוך בעילת התביעה שלו עצמו בנוגע לתשלום שעות נוספות ולא כימת את תביעתו האישית. יתר על כן, השופטת לא השתכנעה כי התביעה הייצוגית היא הדרך הטובה ביותר לפתור את הסכסוך, שכן היא עלולה לפגוע באינטרסים של העובדים הנוכחיים. עם זאת, השופטת התירה את התביעה הייצוגית להכללת משמרות נוספות בדמי חופשה וחגים, שכן התובע הציג ראיות לעילת תביעתו האישית ולנזק הניתן לכימות בהקשר זה. הקבוצה הוגדרה כעובדת הנתבעת בתקופות מוגדרות, וחבריה יכלו לבטל את הצטרפותם תוך 45 יום מיום פרסום אישור התובעת. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.