רע"פ 9140/99

תקציר

במקרה זה, בית המשפט העליון התייחס לפרשנות של "משחק אסור" לפי סעיף 224 לחוק העונשין, ובפרט האם משחקים שבהם הזכייה היא בצורת נקודות זכות עבור משחקים נוספים ולא הטבות כספיות או חומריות נחשבים אסורים. דעת הרוב קבעה כי נקודות משחק, הניתנות לרכישה בכסף ומשמשות לצבירת נקודות נוספות, הן בעלות ערך כספי או מעניקות הטבה, ולכן הן נכנסות להגדרה של משחק אסור. בית המשפט טען כי תפיסה זו מתיישבת עם תכלית החוק: למנוע נזק מהתמכרות להימורים, שיכול להשתרע מעבר להפסד כספי לנזק חברתי וכלכלי. המקרה עסק בשני מערערים שהורשעו בניהול מועדון משחקים עם מכונות שהעניקו נקודות משחק. המערערים טענו כי מכונות אלה אינן עולות כדי משחקים אסורים, שכן הן אינן מציעות כל תועלת חומרית. עם זאת, דעת הרוב, בראשות השופט זמיר, דחתה זאת, בקובעה כי כוונת המחוקק כוללת משחקים כאלה בשל הפוטנציאל להתמכרות להימורים, בקובעו כי טעותה הקודמת של הרשות במתן רישיון אינה גוברת על פרשנות סטטוטורית. השופטת פרוקצ'יה התנגדה, והציעה שמשחקים כאלה מתמקדים בבידור ולא ברווח חומרי, ולכן אינם נושאים את אותו סיכון להתמכרות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא מאשר את ההרשעות המבוססות על לשונו הרחבה של חוק העונשין נגד משחקי מזל.