ע"א 483/88

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לערעור שנדחה על פסק דין קודם, אשר צידד במשיב. הערעור הוגש על ידי תובע אשר תבע פיצויים מהמשיב בגין נזקים שנבעו מרשלנותם הנטענת. עיקר המחלוקת נסובה סביב שני חשבונות בנק, שנפתחו שניהם על שם המערער ואשתו. החשבון הראשון נפתח על ידי שני הצדדים, ואילו השני נפתח על ידי האישה שזייפה את חתימת הבעל. המערערת טענה כי החשבון הראשון היה אמור להיסגר למשך חמש שנים וכי החשבון השני נפתח שלא כדין עקב החתימה המזויפת. זאת ועוד, טען המערער כי שיקים מסוימים נועדו להפקדה בחשבון הראשון וכי רשלנות פקידי המשיב הביאה לכך ששיקים אלה הוטעו, ואפשרו לאישה למשוך את כל הכספים מהחשבונות. עם זאת, השופט פסק לטובת המשיב, ולא מצא כל הוכחה כי יש לסגור את החשבון הראשון וכי עדותו של המערער סותרת חתימות קודמות. בנוסף, ביחס לחשבון השני ולשיקים הכוזבים, קבעה השופטת כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו. מאחר ששני החשבונות היו דומים באופיים, השופט הגיע למסקנה כי האישה הייתה יכולה למשוך את הכספים גם אם הצ'קים היו מופקדים בחשבון הראשון. בסופו של דבר, הסכימה ערכאת הערעור עם פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, לא מצאה עילה להתערב ובכך דחתה את הערעור.