ע"פ 7295/95

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה בו פורסם בעיתון מעריב כתבה שהפרה את סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) בכך שחשפה את שמו של קטין לצד עניין משפחתי רגיש. המדינה האשימה את העיתון, עורכו הראשי (דיסנצ'יק) וכתב בעבירה זו. העיתון הודה באשמה, ואילו דיסנצ'יק והכתב נשפטו בבית משפט השלום. בית המשפט הרשיע את שני הנאשמים, בטענה כי דיסנצ'יק, כביטאון מרכזי של העיתון, היה אחראי לפיקוח ולהאצלת משימות הקשורות לפעילות העיתון, ולכן נשא באחריות פלילית לפרסום הכתבה. דיסנצ'יק ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אך ערעורו נדחה על ידי ערכאה חצויה. רוב השופטים קבעו כי העורך הראשי נושא באחריות פלילית לעבירות העיתון, שהובילו במקרה זה להרשעתו. עם זאת, אחד השופטים התנגד, וטען כי ללא חוק ספציפי המטיל אחריות שילוחית, לא ניתן להטיל על דיסנצ'יק אחריות. לאחר מכן הוגש ערעור לבית המשפט העליון, שפסק גם הוא לטובתו של דיסנצ'יק. בית המשפט קבע כי לא ניתן להטיל על דיסנצ'יק אחריות אישית לפי סעיף 24 לחוק הנוער, שכן התביעה לא הוכיחה כי היה לו המצב הנפשי הנדרש של כוונה פלילית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לא ניתן להטיל על העורך הראשי אחריות מעין שילוחית לפעולות העיתון, שכן הדבר מחייב הוראה ספציפית בחוק, שאינה קיימת. ללא הוראה כזו, הטלת אחריות כזו תפגע בעקרון החוקיות ותתנגש עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לסיכום, בית המשפט העליון קיבל את הערעור, הפך את החלטות בית המשפט הקודמות וזיכה את דיסנצ'יק מהעבירה.