עע"א 409/09

תקציר

העותר, המרצה עונש בגין עבירת מין, ביקש שחרור מוקדם. ועדת השחרורים דחתה פעמיים את בקשתו על סמך חוות דעת של מב"ן – גוף מוסמך המעריך את מסוכנותם של עברייני מין – וקבעה כי הוא מהווה סכנה לציבור. העותר ערער על כך בפני בית משפט לעניינים מנהליים, בטענה כי המועצה לא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים ונתנה משקל מופרז לחוות הדעת של מב"ן. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול הדעת של המועצה, והדגיש כי חוות הדעת של מב"ן הן מייעצות והדירקטוריון אינו מחויב להן. בית המשפט ציין כי המועצה ביקשה פעמיים הבהרות ממב"ן ושקלה במידה מספקת את כל הנתונים שהוצגו. נחה דעתו כי המועצה הפעילה את שיקול דעתה כראוי, במיוחד נוכח היעדרן של הצעות נוגדות להפחתת מסוכנותו של העותר לציבור. בעוד העותר הציג טיעונים המטילים ספק בשומות מב"ן, בית המשפט מצא אותן בלתי סבירות וחסרות ביסוס. עוד הדגיש בית המשפט כי על פי חוק שחרור על תנאי, החלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר שהורשע בעבירות מין הייתה מוצדקת ללא חוות דעת מב"ן פוזיטיבית. בסופו של דבר, העתירה לשחרור מוקדם נדחתה, כאשר בית המשפט ציין כי תצהירו של העותר לא אומת כראוי ולא עמד בדרישות החוק.