ת"א 1021/05

תקציר

התובעים, בעלי חווה במושב חירות, תבעו מספר נתבעים בגין הטעיה לאחר שהגיבו למודעה להלוואה. התובעים נזקקו להלוואה בשל חובות אך לא הצליחו להשיגה בשל מצבו המשפטי של רכושם. הנתבעים, בהם סנדומירסקי ולוי, ליוו עסקה מורכבת שבמסגרתה חתמו התובעים על הסכם שותפות וערבו להלוואה של 300 אלף דולר מבנק לחברה, תוך נטילת הלוואה בסך 64 אלף דולר מהחברה. התובעים טענו כי ביקשו מהם הלוואה גדולה בהרבה מזו שהתבקשו בתחילה ולא עודכנו בפרטים. כתוצאה מכך, התובעים חבו במלוא סכום ההלוואה שנטלה החברה כאשר זו לא נפרעה, תוך שהם מקבלים רק חלק קטן ממנה. פסק הדין המקורי דחה את התביעה נגד חלק מהנתבעים, בהם הבנק ועורך דין, אך קיבל אותה נגד סנדומירסקי ולוי בשל היעדר ראיות מספיקות. עם זאת, על פסק דין זה הוגש ערעור ונשמעו שוב ראיות, מה שהוביל את השופט למסקנה כי התובעים אכן נפלו קורבן לתרמית שתוזמרה על ידי סנדומירסקי ולוי. נמצא כי הם הפיקו תועלת אישית מההלוואה והשתמשו במבנים תאגידיים מורכבים כדי להסוות את מעורבותם. השופט קבע כי תמימותם של התובעים לא שינתה את ממצאי פסק הדין הקודם ביחס לנתבעים האחרים, אך סנדומירסקי ולוי נמצאו אחראים אישית לחוב וחויבו לשלם לתובעים 236 אלף שקל, בנוסף לשכר טרחת עורך דין בסך 50 אלף שקל. השופט גם הורה לסנדומירסקי להחזיר 50 אלף שקל שהתקבלו מהתובעים אך לא הועברו לבנק.