רבני 1356034/7

תקציר

מדובר בסכסוך בין בני זוג גרושים על חלוקת דירתם המשותפת. נקודות המחלוקת העיקריות הן הפיצוי שקיבל הבעל והלוואה שהעמידה החברה של הבעל לרכישת הדירה. הדירה נרשמה על שם שני השמות, אך הבעל טען כי התרומות אינן אחידות, כאשר תשלום הפיצויים שלו והלוואת החברה היוו את עיקר מחיר הרכישה. החלטת בית הדין העדיפה את עמדת הבעל. בסוגיית הפיצויים הכיר בית המשפט בכך שרישום בטאבו מקים בדרך כלל בעלות משותפת. עם זאת, כאשר צד אחד תורם באופן משמעותי יותר כספים ממקורות שאינם נכללים בשיתוף, כגון פיצויים, נוהג בתי המשפט הוא לכבד את הרישום. עם זאת, יש מקום לשקול חלוקות לא שוויוניות או לפחות החזר על ההשקעה עם גורמים נוספים כמו הונאה או נישואים קצרי מועד. במקרה זה, כספי הפיצויים של הגבר נועדו לצרכיו ארוכי הטווח, ופירוק הנישואין תוך זמן קצר הפך את החלוקה לבלתי שוויונית לראויה. לפיכך, החליט בית המשפט להחריג את סכום הפיצוי מחלוקה שווה, וחילק את הדירה בשיעור של 68.35% לגבר ו-31.65% לאישה. לגבי הלוואת החברה, בית המשפט הכיר בקיומה על סמך רישומים חשבונאיים. בית המשפט הציע להשאיר את ההחזר לאקטואר, בהתחשב בהשפעתו על שווי החברה, ובכך לא לעסוק בו בהקשר של יתרת הדירה. בעקבות זאת שונתה הבעלות בדירה, וזיכתה את הגבר ב-68.35% ואת האישה ב-31.65%. ההחלטה התקבלה ביום כ' בתשרי תשפ"ד (5.10.2023) על ידי הרב זבדיה כהן, הרב דניאל כץ והרב אברהם דב זרביב.