ת"א 21400-06-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע משום שגם אם כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה מתקבלות כנכונות, התובע אינו יכול לקבל את הסעדים המבוקשים. התביעה נסובה סביב תיקון הרישום שנעשה על ידי פקיד ההסדר לפי סעיפים 93-97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. עם זאת, בית המשפט מצא כי סעיפים אלה אינם מהווים עילה לסעד המבוקש. סעיף 93, שעניינו ביטול רישום, אינו ישים משום שהתובעת לא הוכיחה כי ברישום נפלו פגמים כלשהם המנויים בסעיף. הפרשנות המשפטית המקובלת כיום למונח "רישום בלתי תקין", כאמור בפרשת דיאב, מתייחסת רק לרישומים שגויים מבחינה טכנית בהעברת זכויות ממרשם אחד למשנהו. נסיבותיו של מקרה זה אינן נופלות להגדרה זו. יתר על כן, סעיפים 95 ו-96, המאפשרים תיקון טעויות או השמטות פקידות, אף הם אינם ישימים משום שטענות התובע אינן עומדות בדרישות המפורטות בסעיפים אלה. התובע לא הוכיח כי זכויותיו הושמטו מלוח הזמנים בשל טעויות או השמטות פקידותיות, ואף לא הראה כי זכויותיו היו קיימות במרשם הקודם. לבסוף, באשר לתביעת התובעת לרכישת טובת הנאה בזכות המעבר במקרקעי הנתבעת, מצא בית המשפט כי לתובעת ניתנה רק רשות להשתמש במעבר ומעולם לא הוענקו לה זכויות קנייניות כלשהן. לנתבעת, בהיותה הבעלים הבלתי מעורערת של החלקות המדוברות, הייתה הזכות לבטל את הרשות שניתנה בעבר לתובע. משכך, תביעת התובע נעדרת כל עילת תביעה, והתביעה נדחית. כן חויב התובע לשלם לנתבע מס' 1 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום.