ת"א 34793/07

תקציר

הנתבע הינו דייר מוגן ברחוב בן עטר 12 בתל אביב מזה שנים רבות. התובעים, הבעלים הנוכחיים של הנכס, תבעו את הנתבע לפינוי בשל אי תשלום דמי שכירות במשך למעלה משמונה שנים. הנתבע טען כי שילם דמי שכירות ביתר במשך שנים רבות ולכן יש לו זכות לקזז תשלומי שכר דירה עתידיים. עוד טען כי לא חויב לשלם דמי שכירות לתובעים עד לקבלת צו קיום הצוואה, וכי לא קיבל מהם כל דרישת תשלום. בית המשפט מצא כי הנאשם לא הצליח לבסס את זכותו לצאת לדרך, שכן הוא לא הביא כל ראיה מעבר לאמירתו האגבית. יתר על כן, בחוזה השכירות צוין במפורש כי הנתבע יצטרך לשלם כל העלאה הנדרשת על פי חוק בדמי השכירות. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע בדבר זהות התובעים, שכן שינוי הבעלות לא השפיע על הסדרי גביית דמי השכירות, והנתבע שילם תמיד דמי שכירות לאותו אדם שהמשיך לגבות דמי שכירות גם לאחר שינוי הבעלות. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימת עילת פינוי לפי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר. באשר לשאלה האם יש להעניק לנתבע סעד מן היושר, קבע בית המשפט כי אין מקום לעשות כן. הימנעותו הממושכת של הנתבע מתשלום דמי שכירות וחוסר נכונותו לתקן מחדל זה גברו במידה רבה על כל שיקול לטובתו. בנוסף, הנתבע לא הוכיח כי התפרנס מהנכס המושכר, ופינויו לא ישבור את לחמו. בית המשפט לא מצא כל פסול בהתנהלות התובעים, שכן הם המתינו זמן רב עד שהגישו את תביעת הפינוי וניסו להגיע לפשרה. בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובעים, והורה לנתבעת לפנות את הנכס המושכר ולשלם שכר טרחת עורך דין והוצאות.