ת"א 1709/05

תקציר

התובעת, מפיצה של טלפונים סלולריים, תבעה את החברה הנתבעת על ביטול הסכם ההפצה שלא כדין. התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את ההסכם ואת הסכם ההיפרדות, שנחתמה תחת לחץ כלכלי וכפייה, וסיכלה את מכירת זכויותיה וחובותיה של התובעת לשני רוכשים פוטנציאליים. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת הפרה את הסכם ההפצה ואת כתב ההתחייבות, ודרשה פיצוי עונשי. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת ההפרות הנטענות המיוחסות לתובע. למרות שהודעת הביטול המיידי הייתה בלתי חוקית, שלושת החודשים שחלפו בין ההודעה לבין סיום החוזה יכולים להיחשב כ"הודעה מוקדמת". לפיכך, ביטול הסכם השיווק נמצא כחוקי. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל ראיה ללחץ כלכלי או כפייה בחתימה על הסכם ההפרדה וראה בכך את רצונו החופשי והאמיתי של התובע. באשר לטענת סיכול המכירה, קבע בית המשפט כי הנתבע ניהל משא ומתן בתום לב ומתוך כוונה אמיתית להגיע להסכם עם הרוכש הפוטנציאלי הראשון. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הנתבע סיכל את המכירה לקונה שני, בהתחשב בסירובה של הנתבעת לנהל משא ומתן לגיטימי. השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 36,058.22 ש"ח, בגין חשבוניות שטרם נפרעו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מינואר 2004. גם התביעה שכנגד נדחתה, והנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. תביעת הנזיקין של התובע נדחתה.