עמ"י 12271-11-23

תקציר

השופט במקרה זה נדרש להכריע האם לאשר איסור פרסום שמו של חשוד הנחקר בגין הסתה לטרור והבעת שבח ותמיכה במעשי טרור. החוק החל קובע כי בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד אם הוא סבור שהוא גורם נזק חמור ורק אם הפגיעה גוברת על האינטרס הציבורי בפרסום. השופט פתח בהתוויית המסגרת המשפטית ועקרון הפומביות בדיוני בית המשפט, שהוא עקרון יסוד חוקתי. השופט הדגיש כי על החשוד מוטל נטל הוכחה משמעותי וכבד להוכיח כי פרסום שמו יגרום לו "נזק חמור יותר" מהנזק האופייני הכרוך בחקירה פלילית. לאחר בחינת שלוש השאלות המרכזיות הגיע השופט למסקנה כי: (א) קיים עניין ציבורי מהותי בפרסום שמו של החשוד, נוכח אופי העבירות הכוללות מעשי הזדהות עם טרור ופרסום קריאות ישירות לביצוע מעשי טרור; (ב) החשוד לא הוכיח די הצורך כי פרסום שמו יגרום לו נזק חמור ויוצא דופן; (ג) האינטרס הציבורי במקרה זה גובר בבירור על כל נזק פוטנציאלי לחשוד. לפיכך, השופט פסק לטובת הסרת איסור הפרסום על שמו של החשוד, תוך הדגשת חשיבות השקיפות בהליכים משפטיים, במיוחד במקרים הקשורים לטרור, בעת איום על ביטחון המדינה ומלחמה. השופט הביע צער על כך שהנסיבות לא אפשרו להקל עם החשוד, אך הדגיש כי יש לשמור על שלטון החוק.