עת"מ 31621-07-12

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשתי עתירות בעניין סמכויות הוועדות המקומיות בתכניות איחוד וחלוקה. העתירה הראשונה, שהוגשה על ידי הוועדה המקומית חולון, עוסקת בתוכנית לשינוי גבולות השטחים הציבוריים כך שיאפשרו הקמת אולם ספורט. העתירה השנייה, שהוגשה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון, עוסקת בתוכנית להחלפת ייעודי קרקע בין תעשייה לצורכי ציבור מבלי לשנות את השטח הכולל של כל ייעוד. שתי העתירות מעלות שאלות משפטיות דומות. הסוגיות העיקריות שבמחלוקת הן: (1) האם תכנית איחוד וחלוקה יכולה לחול על קרקע בבעלות בעלים יחיד; (2) האם מועצות מקומיות מוסמכות "לצעוק" שטחים, כלומר לשנות את מיקום הייעוד כל עוד השטח הכולל נותר זהה. בית המשפט קבע כי תכנית איחוד וחלוקה יכולה לחול על קרקע בבעלות בעלים יחיד. מטרתה העיקרית של תכנית כזו היא תכנונית ולא אינטרסים קנייניים, ומספר בעלי הקרקע אינו רלוונטי למטרה זו. סעיף 62א לחוק התכנון והבניה, המקנה לוועדות המקומיות סמכות לאשר תכניות כאלה, אינו מגביל את תחולתו למקרים שבהם לקרקע יש בעלים מרובים. בנוסף, קבע בית המשפט כי הוועדות המקומיות מוסמכות "לצרוח" שטחים בתוך תכניות איחוד וחלוקה, כל עוד השטח הכולל של כל ייעוד נותר ללא שינוי. לשונו הברורה של החוק תומכת בפרשנות זו, והמחוקק התכוון להעניק לוועדות המקומיות סמכות לקבל החלטות תב"ע מסוימות. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענותיהם המקדמיות של המשיבים בדבר סמכות שיפוט מהותית ושיהוי. ההחלטות שעליהן מערערים לא יוחסו רק לממונה על המחוז, אלא עירבו גם את הוועדות המקומיות, מה שהופך את בית המשפט לעניינים מנהליים לפורום המתאים. יתר על כן, אופיו הרוחבי של המקרה והשלכותיו על הוועדות המקומיות ברחבי הארץ הצדיקו הכרעה שיפוטית, והפכו את טענת השיהוי לחסרת תוקף. משכך, קיבל בית המשפט את העתירות והורה למשיבים לשאת בהוצאות העותרים, בסך כולל של 20,000 ₪ לכל עתירה.