רע"א 8862/22

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי בקשת רשות הערעור בתיק הנוגע לפסק הבוררות בין מתתיהו לגדעון נדחית. לאחר בחינה מעמיקה של הבקשה, תשובותיה והמסמכים הקשורים אליה, קבע בית המשפט כי לא התקיימו הקריטריונים למתן רשות ערעור, הכוללים הכרעה בשאלה עקרונית שמעבר לאינטרסים של הצדדים. טענותיו של מתתיהו התמקדו במינוי הבורר, וטענו כי הוא מנוגד הן להסכם משנת 1987 והן לכללי ההתנהגות המקצועית, שכן הבורר לא מונה על ידי נשיא לשכת רואי החשבון. אולם, טענה זו לא הועלתה במהלך הבוררות, ומתתיהו לא הצליח לבסס עילה להתערבות. גם אם נפל פגם, בית המשפט לא מצא עיוות דין המצדיק את ביטול פסק הבוררות. צוין כי מתתיהו היה צריך לערער על סמכותו של הבורר מוקדם יותר, בין אם על ידי הופעה בפני הבורר ובין אם על ידי בקשת הצהרה או צו מניעה במהלך ההליך. הימנעותו מלעשות כן ביטלה את טענתו המאוחרת נגד סמכותו של הבורר. בית המשפט דחה גם את ניסיונו של מתתיהו להוסיף ראיות ולצרף את המכון כצד. לפיכך, הפיטורים כרוכים בכך שמתתיהו יישא בהוצאות בסך 10,000 ₪ עבור המשיב. ההחלטה מדגישה את החשיבות של התנהלות פרוצדורלית מהירה וראויה בסכסוכי בוררות.