ע"א 234/86

תקציר

פסיקת בית המשפט העליון סובבת סביב שתי צוואות מתחרות של אליהו בלר ז"ל. הצוואה הראשונה, מינואר 1980, מחלקת את רכושו של בלר בין אשתו, מספר מוסדות צדקה ועמותה. הצוואה המאוחרת יותר, מיוני 1983, מותירה את עיזבונו במידה רבה לאשתו, עם הוראות ספציפיות לחלוקת חלק מהנכסים. המחלוקת המרכזית נסובה סביב תוקפה של הצוואה השנייה, עליה ערערה העמותה שצוינה בצוואה הקודמת. על בית המשפט לקבוע האם מעורבותה של האישה בעריכת הצוואה השנייה פוסלת אותה, כפי שטוענת העמותה. פסק הדין בוחן בהרחבה את הנסיבות שהובילו ליצירת הצוואה השנייה, ומגיע למסקנה כי תפקידה של האישה חרג מתפקידה של שליחה והיווה השפעה בלתי הוגנת. יש לציין שהיא שינתה שני תנאים קריטיים מההוראות הראשוניות של בלר. עם זאת, בית המשפט מפעיל שיקול דעת ומסרב לפסול את הצוואה כולה. במקום זאת, הוא מורה על מחיקת שני תנאים אלה, בדבר העברת קיוסק וחלוקת אחוז מזומן לישיבה. פסק הדין מדגיש את הפרשנות המצמצמת של הוראות החוק הרלוונטיות בשל חומרתן, ולשכל הישר תפקיד בהגדרת גבולות ההשפעה הבלתי הוגנת. בסופו של דבר, בית המשפט מבקש לכבד ככל האפשר את רצונו של המנוח, בהתחשב בנסיבות.