עמ"נ 41055-09-13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך מקרקעין שבו התובע, שהגיש תביעה לפיצויים לפי חוק התכנון והבניה, מערער על החלטת הוועדה המקומית שדחתה את תביעתו או סברה כי אין זה צודק לשלם פיצויים. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את ערעור התובעת מטעמים פרוצדורליים, בטענה כי הערעור הוגש מחוץ למסגרת הזמן שנקבעה. עם זאת, בית המשפט מוצא לטובת התובע בנקודה זו, ומציין כי החוקים והתקדימים החלים נוטים שלא לכלול את ימי הפגרה בספירה לאחור של המועד האחרון להגשה. יתר על כן, בית המשפט מדגיש את הצורך באחידות ובבהירות פרוצדורלית, במיוחד בבואו לפרש חוקים עמומים, ומגיע למסקנה כי החרגת תקופת הפגרה מתיישבת עם אינטרס הצדק במקרה זה. השופט מתייחס גם לסוגיה נפרדת הנוגעת להגשה משותפת של הערעור על ידי התובעים, ומציין כי אמנם מדובר בערעורים נפרדים, אך ניתן לטעון אותם יחד בשל ההחלטה הסופית המשותפת. בסופו של דבר, בקשות הערעור נדחות, אך ללא הוצאות, בהתחשב בנסיבות ובעמימות הפוטנציאלית סביב המועד האחרון. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים, ופסק הדין ניתן ביום 3.9.2014.