ת"א 32902-09-17

תקציר

בית משפט השלום בפתח תקווה הכריע בערעור אזרחי, קוריש נ' מדינת ישראל ואח', בעניין היעלמותו של פעוט בן שמונה חודשים, יחיא קוריש, שהופרד ממשפחתו במחנה עולים בשנת 1949. המשפחה עלתה לארץ מתימן, ויחיא נלקח על ידי אחיות המחנה לבית תינוקות, אך הוריו לא הצליחו לאתר אותו לאחר מכן. הימנעותה של המדינה מלתעד את מקום קבורתו המדויק של הפעוט המנוח, כמו גם הימנעותה מלעדכן את הוריו, היוו עוולה מתמשכת, קבע בית המשפט. משמעות הדבר היא כי התביעה אינה כבולה בחוק ההתיישנות. השופטת, אמיר לוקשינסקי-גל, פירטה את אופיו המתמשך של הנזק ואת ההבחנה בינו לבין מעשה פסול חד-פעמי, והדגישה את חובתה המוסרית והמשפטית הפוטנציאלית של המדינה לאתר את מקום קבורתם של הנתונים לטיפולה. טענות סף שהעלו הנתבעים, לרבות שיהוי, חוסר עילה, היעדר יריבות וניצול לרעה של הליכים משפטיים, נדחו אף הן, שכן השופט קבע כי אין בהן כדי להצדיק דחייה על הסף. תחת זאת, חויבו הנתבעים, מדינת ישראל וחברת קדישא געשה נתניה, לשלם את שכר טרחת התובעים, כאשר פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.