רע"א 1657/23

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקש לחופשה כדי לערער על ההחלטה למנות נוירוכירורג כמומחה, ולא מצא עילה להתערבות. ההחלטה על מינוי מומחה נתונה בדרך כלל לשיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי וניתנת לערעור רק בנסיבות חריגות, שלא היו קיימות במקרה זה. התנגדותו של המבקש לא הייתה נגד מינוי המומחה כשלעצמו, אלא כנגד תחום ההתמחות הספציפי, בטענה כי נוירולוגיה, ולא נוירוכירורגיה, ראויה. עם זאת, הראיות חשפו כי במהלך הליכי קדם המשפט שנה קודם לכן, בית המשפט כבר ציין את כוונתו למנות נוירוכירורג אם הצדדים לא יוכלו להסכים. למרות הזדמנויות רבות להתנגד, המבקש לא העלה חששות ספציפיים, והתמקד במקום זאת בהתנגדות כללית למומחים שמונו על ידי בית המשפט בתיקי רשלנות רפואית. החלטה זו התבססה על שקיפות פרוצדורלית, שכן בית המשפט בחן את כל חוות הדעת הרפואיות, ניהל דיונים והעביר את כוונותיו בצורה ברורה. טענות המבקש בדבר תמיהה על כך שהמשיבים שינו את עמדתם היו חסרות שחר, שכן הכוונה למנות הייתה ארוכת שנים וברורה. משכך, נדחתה הבקשה לערער על החלטה זו, כאשר בית המשפט בחר שלא להטיל הוצאות בשל מצבו של המבקש בעת מתן פסק הדין.