ת"א 7753/00

תקציר

פסק דין זה עוסק בשאלה האם נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד אחרים, ללא כל בסיס משפטי, מהווה עוולת רשלנות, והאם ניתן להאשים את המדינה ברשלנות מצד ראש ההוצאה לפועל. הנתבע מס' 1 הגיש בקשה לביצוע שטר נגד חייב בשנת 1977. לאחר פטירת החייב, עדכן הנתבע את פרטי החייב בבקשה והוסיף את התובע כמנהל העיזבון. בשנת 1985 ביקש הנתבע להעביר את התיק למשרד אחר ורשם את התובע כחייב נוסף. התובע מכחיש שאי פעם שימש כמנהל עיזבון וטוען כי טיפל בעיזבון באופן זמני בלבד בזמן שמנהל העיזבון בפועל, שלום לוי, שהה בחו"ל. לתובע נודע על הליכי ההוצאה לפועל נגדו בשנת 1999 וניסה לבטלם, אך בקשותיו נדחו על ידי לשכת ההוצאה לפועל. התובע טען כי הנתבעים התרשלו וביקשו פיצוי כספי, לצד ביטול ההליכים ושכר טרחת עורך דין. בית המשפט מצא כי אדם הנוקט בהליכי סרק נגד אחר עשוי להיות אחראי לנזקים עקב רשלנות. עוד מצא בית המשפט כי הנתבעים 1 ו-2 פעלו ברשלנות ובמרמה, הטעו את לשכת ההוצאה לפועל ולא היה להם בסיס לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע. באשר לחבות המדינה, הסביר בית המשפט את הגישות השונות לחסינות שיפוטית ואת השיקולים בעד ונגד מתן חסינות לשופטים ולרשות השופטת. בית המשפט הסכים כי החסינות המוענקת לשופטים היא פרוצדורלית ואינה חלה על המדינה, ולכן ניתן לתבוע אותה בגין אחריות שילוחית במקרים של רשלנות פושעת. בית המשפט הרשיע את מנהל ההוצאה לפועל ברשלנות חמורה בכך שלא וידא את חבות התובע, הסתמך על רישומי מחשב לקויים ולא ביטל את ההליכים למרות שידע שהם טועים. עם זאת, בית המשפט גם מצא את התובעת רשלנית בכך שלא פעלה לתיקון הטעות או למניעת נזק מוקדם יותר. הנזק הלא ממוני של התובע נאמד בכ-20,000 ₪, שהופחתו ל-10,000 ₪ בשל מחדליו. בית המשפט החליט כי נתבעים 1 ו-2 אחראים ביחד ולחוד ל-3/4 מהנזק, ונתבע 3 אחראי ל-1/4 הנותרים. כמו כן חויבו הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.