ת"א 50957-05-20

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת אופנוע בשנת 2017, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים הסכימו על החבות אך חלקו על היקף נזקי התובע. בית המשפט הכיר בזכותו של התובע לפיצוי בגין נזקי גוף, והעמיד את נכותו התפקודית על 9.75%. השופט מצא את עדותו של התובע בנוגע להשפעת התאונה על חייו לא משכנעת, וציין הגזמות וחוסר עקביות. נקבע לתובע 18.78% נכות רפואית, מתוכם 5% נכות נפשית, 10% נכות עקב הצטלקות ו-5% נכות נוירולוגית. השופטת קבעה את הפסדי השכר של התובע בעבר על 28,960 שקל, ואת הפסדי השכר העתידיים על 101,432 שקל. כמו כן נפסקו לתובע 10,000 ₪ כל אחד עבור הוצאות רפואיות וניידות, וסיוע מצד שלישי, וכן 18,035 ₪ עבור נזק לא ממוני. לאחר ניכוי תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 108,992 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין וריבית. השופט התיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטיו המזהים של התובע, והעניק לשני הצדדים זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.