רע"א 8479/02

תקציר

במקרה של ביטול החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, המליץ בית המשפט לערעורים על הסדר פשרה מוסכם על הצדדים, ובכך ביטל את הצורך בדרישות המחמירות הנאכפות בדרך כלל על ידי סעיפים 18 ו-19 לחוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006. סעיפים אלה נועדו למנוע כל קנוניה בין התובע לנתבע העלולה לפגוע בחברי הקבוצה. עם זאת, השופט י' דנציגר ציין כי סעיפים אלה אינם צריכים לחול כאן, שכן הסדר הפשרה מקורו בהצעה מושכלת של ערכאת הערעור. הוא טען כי הבנתו העמוקה של בית המשפט את המקרה מסירה את הסיכון לפרקטיקות הסדר בלתי הוגנות. השופט א' רובינשטיין, לעומת זאת, חלק על כך, וטען להקפדה על הפרוטוקול הפרוצדורלי כפי שהוא מתווה בחוק, תוך הדגשת חשיבות פרסום המודעות והקפדה על המסגרת המשפטית לשם שמירה על אינטרסים לגיטימיים. רובינשטיין הזהיר מפני עקיפת הליכים אלה, ללא קשר למעורבות בית המשפט, במיוחד לאור השלב המתהווה של תחולת חוק התובענות הייצוגיות. למרות הסתייגויותיו, אישר הרוב את הסכם הפשרה, תוך הדגשת שיקול הדעת השיפוטי בפרשנות תנאים מוקדמים משפטיים במקרים בהם בית המשפט מעורב באופן אינטגרלי בהצעת הסדרים.