ת"פ 55418-10-10

תקציר

הנאשם הורשע בגניבה על ידי עובד, בסך כולל של כ-12 אלף שקל במזומן ובמוצרים מחנות יילו בתחנת הדלק פז, בה עבד. הצדדים הגיעו להסכם פרוצדורלי במסגרתו הודה הנאשם בתמורה לתסקיר שירות המבחן שיסייע בקביעת עונשו. מהדו"ח עולה כי הנאשם נקלע למצב כלכלי קשה עקב מיזם עסקי כושל, שהוביל אותו לבצע את הגניבה. קצין המבחן המליץ על עונש טיפולי הכולל שנת מאסר על תנאי ו-260 שעות עבודות שירות. התביעה טענה לעונש מאסר שניתן יהיה לרצות בקהילה, ואילו ההגנה ביקשה פטור מהרשעה, תוך הצגת עברו הפלילי הנקי של הנאשם, הודאה מיידית וקשיים כלכליים. בית המשפט הרשיע את הנאשם והדגיש כי אי הרשעה היא חריג ולא הנורמה. בית המשפט מצא כי חומרת העבירה ומאפייניה עולים על הנזק השיקומי הפוטנציאלי של הרשעה. בבואו לקבוע את העונש שקל בית המשפט פסיקות קודמות במקרים דומים, את הערך החברתי שנפגע, את היקף הנזק ואת נסיבות העבירה. טווח הענישה ההולם נקבע על 10 חודשים, ללא הצדקה לחריגה. בית המשפט איזן בין גורמים שונים, ובהם הפגיעה בנאשם ובמשפחתו, קבלת אחריותו, הנסיבות שהובילו לביצוע העבירה, הזמן שחלף מאז ביצועה והצורך בהרתעה ציבורית. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 400 שעות עבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 8,000 שקל ופיצוי של 4,000 שקל למתלונן. בית המשפט נתן דחייה של 45 יום לעבודות השירות ונתן לנאשם זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.