ע"א 113/77

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעור בעניין חבותו של אב מערער בתשלום מזונות עבור בנו הבגיר לפי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959. השאלה העיקרית הייתה האם הבן, שלמד בתיכון, יכול לתבוע מאביו מזונות מעבר לכיתה י"ב. האב טען כי על הבן להתגייס לצבא או ללמוד בערבים ולפרנס את עצמו, ואילו הבן טען כי הוא זקוק לתמיכתו הכלכלית של אביו כדי להמשיך בלימודיו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הבן, אך פסק הדין של בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורו של האב. בית המשפט פירש את הסעיפים הרלוונטיים בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) והגיע למסקנה כי אין לפרש את היכולת לספק את צרכיו של אדם כמימוש במקום. עם זאת, בית המשפט קבע כי הבן אינו יכול לתבוע מזונות למטרות חינוכיות מעבר לכיתה י"ב. האב חויב במזונות רק עד סוף כיתה י"ב, והסכום שנפסק היה סביר. בפסק הדין הודגש כי יש לבחון כל מקרה לגופו, והנסיבות קובעות האם ניתן לצפות באופן סביר שבן משפחה יתפרנס. במקרה זה, הבן לא יכול היה להסתמך על תמיכת אביו לתקופות ממושכות, אך האב גם לא יכול היה לדרוש מבנו להפסיק את לימודיו.