ת"א 11382-03-21

תקציר

בית המשפט החליט שלא להורות על מתן סעד זמני לעותרת, המתגוררת בפלורידה, ביחס לנכס באילת, ישראל. העותר, שהוא דודו של המשיב הראשון, יוסף, טוען כי הוא זכאי למחצית הנכס, בו זכה יוסף במכרז. לטענת העותר, היה לו וליוסף הסכם בעל פה להיות שותפים שווים בנכס, והוא העביר ליוסף סכומי כסף שונים לצורך רכישתו והקמתו. עם זאת, יוסף לא רשם מחצית מהנכס על שם העותר כפי שהוסכם. בית המשפט מצא כי בקשת העותרת לצו מניעה זמני הוגשה בשיהוי בלתי מוצדק. זאת ועוד, הסעד המבוקש הינו בעיקרו כספי באופיו, והעותר לא הוכיח כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן צו המניעה. בנוסף, מתעוררות שאלות משמעותיות בנוגע לזכותה של העותרת בנכס, במיוחד לאור העובדה שהרכישה הפרה לכאורה את תנאי המכרז, שקבע כי רק תושבי אילת זכאים לרכוש את הנכס. היעדר תיעוד בכתב התומך בטענות העותר, לצד ראיות סותרות בדבר הסכומים שהועברו, מעמידים אף הם בספק את זכאותו לסעד זמני. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותרת לא הצדיקה את הצורך בסעד במעמד צד אחד, מה גם שייתכן שהנכס כבר נמכר, ולכן דחה את הבקשה.