בג"צ 5338/23

תקציר

בית המשפט דחה את העתירה נגד השימוש בתקנה 119, המאפשרת הריסת בית מגורים הקשור למבצע פיגועים. ההחלטה התבססה על התפיסה כי תקנה 119 משמשת אמצעי הרתעה הכרחי ולא אמצעי ענישה, ואינה עולה כדי ענישה קולקטיבית. למרות שזכויות הקניין נפגעות קשות, ובכלל זה הסיכון להותיר תושבים חפים מפשע ללא קורת גג, הדגיש בית המשפט את הצורך בהרתעה מפני מעשי טרור עתידיים לנוכח המצב הביטחוני הנוכחי בישראל. פסק הדין התייחס לתקדימים רבים המאשרים את חוקיותה ואופייה המרתיע של תקנה 119, וקבע כי כל הטענות בדבר חוקיותה נדונו בעבר ונדחו. פסק הדין בחן גם את מידתיות החלת התקנה, תוך בחינת גורמים כגון חומרת התקיפה, יחסו של התוקף לרכוש והיעדר מעורבות של בני משפחה אחרים. למרות שהכיר במצוקה המוטלת על בני משפחה, לרבות קטינים, קבע בית המשפט כי שיקולים אלה אינם גוברים על תכלית ההרתעה של התקנה. צו ההריסה הוגדר סביר ומידתי, והערכות הצביעו על סיכון נמוך לנזק מבני למבנים הסובבים אותו. בפסק הדין צוין כי התושבים יורשו לפנות את חפציהם לפני ההריסה. השופטים מינץ וכשר הסכימו עם חוות דעתו של השופט וילנר, ואישרו את הפיטורים מבלי להורות על הוצאות.