ת"א 57000-01-20

תקציר

במקרה דנן, ביקשו המבקשים, חנה ושרונה, צו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל הנוגעים למימוש משכון ברכושם. הנכס המדובר הוא דירת מגורים בבעלות שרונה, בה מתגוררים חנה וילדיה. המשיבים הם טל, הנושה המבקש לאכוף את המשכון, ויפית, אחותה של חנה ועורך הדין שטיפל ברישום המשכון. הבקשה לצו מניעה זמני נועדה לעצור את הליכי ההוצאה לפועל עד לדיון לגופו של עניין. המבקשים טוענים כי המסמכים הקשורים למשכון מזויפים וכי הם לא קיבלו את ההלוואה מטל. לחילופין, הם טוענים כי סכום ההלוואה עוקל. טל, לעומת זאת, טוען כי המבקשים קיבלו את ההלוואה אך לא הצליחו לפרוע אותה, מה שהוביל לפתיחת הליכי הוצאה לפועל. יפית, ששימש כעורך הדין המטפל, טוען כי המבקשים ידעו על הליכי ההוצאה לפועל אך לא נקטו כל פעולה עד כה. כדי להחליט אם להאריך את הוראת השעה, על בית המשפט לשקול את סיכויי ההצלחה בהליך העיקרי ואת מאזן הנוחות. במקרה זה, בית המשפט מצא כי בעוד שסיכויי ההצלחה של הסעד ההצהרתי בעניין הבעלות בנכס נמוכים ביותר, סיכויי ההצלחה להכרזה על המשכון בטל ומבוטל אינם אפסיים. בית המשפט העלה חששות לגבי תוקפו של רישום המשכון, ובפרט הרישום השני שאירע לאחר פקיעת תוקפו של הראשון ולאחר שטל היה מודע לסירובו של הלווה להאריך את תוקפו. בית המשפט גם הטיל ספק בתום הלב ובהתנהלות של כל הצדדים המעורבים, וציין כי העסקה כולה התנהלה באופן לא פורמלי והעלתה ספקות רבים. באשר למאזן הנוחות, הדגיש בית המשפט כי אי מתן צו מניעה זמני יביא לפינוי חנה וילדיה מביתם, ואילו הארכת הצו הזמני תגרום רק לעיכוב כספי בהליך הפינוי אם התביעה תידחה. לפיכך, החליט בית המשפט להאריך את הצו הארעי עד למתן פסק הדין בהליך העיקרי, אך הגדיל את הפיקדון מ-25,000 ₪ ל-200,000 ₪ שיופקדו על ידי המבקשים. התיק העיקרי יתנהל בהליך מזורז, עם מועדים שנקבעו לשלבים שונים, לרבות גילוי מסמכים, הגשת תצהירים ופגישת קדם משפט. בית המשפט סיכם את דבריו בקובעו כי הוצאות לא ייפסקו בשלב זה, וכל הוצאה שתיגרם במסגרת ההליך הזמני תישקל בעת פסיקת ההוצאות הסופיות.