עת"מ 2721-12-16

תקציר

העותרת ביקשה מבית המשפט לבטל את החוב התכנוני המגיע לעירייה המשיבה, בטענה כי החוב אינו תקף בשל שיהוי העירייה, ויש לראות את החוב כמיושן. המשיב טען כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי של העותר בהגשתה, וחוסר ניקיון בהסתרת עובדות מהותיות. השופט הסכים עם המשיב בשני המקרים. ראשית, העתירה אכן הוגשה באיחור ניכר, הן על פי התקנות המינהליות, והן מבחינת יסודות השיהוי הסובייקטיביים והאובייקטיביים כפי שהותוו בפסיקה הקודמת. העותר היה מודע לחוב לפחות בשנת 2005, ועתירתו הוגשה בשנת 2016, ללא סיבה מוצדקת לעיכוב. זאת ועוד, השופט מצא כי העותר לא הציג בפני בית המשפט עובדות רלוונטיות, דבר הפוגע בכנות עתירתו. לו הייתה העותרת מציגה עובדות אלה, היה מתברר כי החוב לא התיישן, שכן המשיב המשיך להציב דרישות תשלום ולבצע פעולות גבייה מנהליות לאורך השנים. לפיכך, קבע השופט כי יש לדחות את העתירה על יסוד טענות סף אלה, בנוסף להיותה מופרכת לגופה. העותר חויב לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.