תר"מ 239/20

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת ועדת הבחירות המרכזית בעניין הקצאת שלטי חוצות** **מבוא** החלטה זו של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, בראשות השופט סלים גיובראן, עוסקת בבקשה למתן צו מניעה בנוגע להקצאת שלטי חוצות לבחירות לראשות העיר בת-ים. המחלוקת נסובה סביב טענת המבקש (להלן: "העותר") כי החברה המנהלת את שטחי הפרסום (להלן: "המשיבה 1"), שהיא חברה עירונית בבעלות מלאה של עיריית בת-ים, הקצתה שטחי פרסום עדיפים למשיב 2, שהוא ממלא מקום ראש העיר ויו"ר דירקטוריון המשיבה 1, באופן המהווה אפליה פסולה. **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **איסור הפליה והשוויון בהקצאת משאבים ציבוריים (סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט-1959):** * **עקרון מרכזי:** סעיף 2א לחוק הבחירות אוסר על שימוש במשאבי ציבור (כולל של חברות עירוניות) לצורכי תעמולת בחירות. עם זאת, נקבע חריג המתיר שימוש במקומות פומביים העומדים כרגיל לשימוש כאמור, ובלבד שייעשה באופן שוויוני וללא ניצול לרעה של מעמד מיוחד של מתמודד. * **פרשנות מרחיבה:** בית המשפט מפרש את החריג בצורה תכליתית, וקובע כי שלטי חוצות, למרות שאינם "אולמות או מקומות פומביים פתוחים" במובנם האינטואיטיבי, נכללים בגדר החריג. פרשנות זו נובעת מן התכלית של החוק, אשר מאפשר שימוש בשלטי חוצות לתעמולת בחירות (כפי שעולה מסעיף 10ב לחוק), ועל מנת למנוע מצב בו לא יתאפשרו שלטי בחירות כלל כאשר משווק הפרסום הוא חברה עירונית. * **שוויון מהותי לעומת פורמאלי:** ההחלטה מדגישה כי החריג בסעיף 2א(1) דורש **שוויון מהותי** ולא רק פורמאלי. כלומר, לא די בכך שהקצאת המשאבים תתבצע על בסיס "כל הקודם זוכה" או על בסיס מקום פנוי, אם הדבר מותיר יתרון אינהרנטי משמעותי לאחד המתמודדים, במיוחד אם מדובר בנבחר ציבור מכהן. במקרה זה, מצא בית המשפט שהקצאה על בסיס מקום פנוי, כאשר המשיב 2 הוא יו"ר הדירקטוריון של המשיבה 1, אינה שוויונית מהותית. * **מניעת ניצול לרעה של מעמד:** ההחלטה מדגישה את האיסור על ניצול לרעה של כוחו של מתמודד. גם אם לא נקבע בבירור שהמשיב 2 ניצל לרעה את כוחו, עצם העובדה שהקצאת שלטי החוצות למשיב 2 נעשתה מספר שבועות לפני שהוקצו לעותר, וזאת על בסיס פנייה מוקדמת של המשיב 2, מעלה חשש לאפליה ופוגעת בעיקרון השוויון. 2. **איסור הפליה בהקצאת מתקני פרסום (סעיף 10ב(ב)(2) לחוק הבחירות):** * **עקרון מרכזי:** סעיף זה קובע כי משווק פרסום לא יפלה בין מתמודדים בבחירות בכל דרך שהיא, לרבות במחיר, במועדי פרסום ובשיבוץ תעמולת בחירות במתקני פרסום חוצות. * **החלה על חברות עירוניות:** בית המשפט מחיל את הוראות סעיף 10ב גם כאשר משווק הפרסום הוא חברה עירונית, בדומה להחלה של סעיף 2א. ההבחנה בין סוגי השלטים (האם הם "עדיפים" או לא) נבחנת לאור עיקרון השוויון המהותי. טענת המשיבים כי אין הבדל בין השלטים נדחית, בין היתר לאור העובדה שהשלטים ה"עדיפים" עולים יותר לפי המחירון. 3. **מיצוי הליכים:** * **גמישות ביישום:** בית המשפט דוחה את טענת המשיב 2 לסילוק העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים. נקבע כי בנסיבות המתאימות, אין הכרח לעמוד בחובת מיצוי ההליכים "על קוצו של יוד", במיוחד כאשר עיקר טענות העותר מופנות כלפי המשיבה 1, שהיא הגוף האחראי על ההקצאה. כמו כן, מבוקש סעד גם נגד המשיב 2, ולכן נחשבת החובה כמולאה באופן חלקי. 4. **סעד וחידוש יישומי:** * **הקצאה מחודשת:** כסעד, הורתה הוועדה על **הקצאה מחודשת** של כל שטחי הפרסום, באופן שיבטיח שוויון מהותי. במסגרת זו, כל המועמדים יוזמנו, ויוקצו להם מספר שווה של שטחי פרסום מכל סוג. במקרה של אי-רצון לקבל שטח שהוקצה, תיערך הגרלה בין המועמדים האחרים. * **עתיד:** בית המשפט ממליץ כי בעתיד, הקצאת שטחי פרסום על ידי משווקת פרסום שהיא חברה עירונית תתבצע באופן דומה, תוך הקפדה על שוויון מהותי. **סיכום** החלטה זו מהווה דוגמה ליישום עקרונות איסור ההפליה והשוויון בהקצאת משאבי תעמולה ציבוריים. היא מדגישה את הצורך בשוויון מהותי, במיוחד כאשר מעורבים גופים ציבוריים או חברות עירוניות, ומונעת ניצול לרעה של מעמד של נבחר ציבור מכהן. החידוש העיקרי הוא בקביעה ששלטי חוצות נכללים בגדר החריג המאפשר שימוש במקומות פומביים, ובהוראה על הקצאה מחודשת ושוויונית של שטחי הפרסום, תוך הגדרת מנגנונים להבטחת שוויון זה. ההחלטה מעניקה פרשנות תכליתית לסעיפי חוק הבחירות, ומרחיבה את ההגנה על עקרון השוויון בהליך הדמוקרטי.