ר"ע 628/83

תקציר

נסוב סביב מתווך, המשיב, אשר פנה לעובד ולמנהל בית מלון בבעלות המערערת, במטרה להשכיר את המלון עבור שגרירות קנדה. אף שהמשא ומתן הראשוני נכשל, הוא התחדש מאוחר יותר ישירות בין המערערת לבין השגרירות, והוביל לעסקה מוצלחת. המשיב תבע מהמערער דמי תיווך, אך בית משפט השלום דחה את תביעתו, שכן לא דרש במפורש תשלום מהמערער. המשיב ערער, ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו ברוב קולות, מה שהוביל את המערער להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, לאחר שדן בבקשה כערעור בפני עצמו, קבע כי הימנעותו של המשיב מלגלות את כוונתו לייצג את שני הצדדים ולדרוש תשלום נבעה מחוסר בהירות ותום לב. על פי דיני החוזים, נדרשת הצעה וקיבול למערכת יחסים משפטית בין מגשר ללקוח. בעוד שמגשר יכול לייצג את שני הצדדים, שתיקת הלקוח או תגובתו המילולית לפניית המגשר אינה מעידה על קבלה. בית הדין הדגיש את הצורך בשקיפות ובבהירות במשא ומתן, ובמקרה זה, הסתרת כוונותיו של המשיב הצדיקה את דחיית תביעתו לדמי תיווך. בכך בוטל פסק דין הרוב של בית המשפט המחוזי, ופסק דינו של בית משפט השלום הוחזר על כנו. המשיב חויב לשלם למערער שכר טרחת עורך דין.