ע"א 48459-08-22

תקציר

מדובר במקרה של תאונת דרכים שהתרחשה בבוקר ה-30 בינואר 2020 בחיפה בה היו מעורבים מספר כלי רכב. התובעת, מבטחת הרכב הרביעי בו נהגה הגב' שני בראליה, תבעה את נהג הרכב השלישי, מר אלון מור חיים, ואת מבטחו (נתבעים 2 ו-3), וכן את נהגי כלי הרכב שמאחורי רכבו של התובע (נתבעים 1 ו-4), בגין נזקי רכוש לרכבו של התובע. סכום התביעה עמד על 12,481 שקל. בית משפט קמא פסק לטובת התובעת וקבע כי הנתבעים 2 ו-3, כמו גם הנתבעים 4, אחראים לנזק, תוך שהוא מייחס 80% מהאחריות לנתבעים 2 ו-3 ו-20% לנתבעת 4. זאת, בהתבסס על חומר הראיות, לרבות הרשעתו של נאשם 3 בתיק פלילי נלווה, ועדויות הנהגים המעורבים. בית המשפט התייחס גם לדו"ח המשטרה על התאונה, שתמך בטענה כי כלי הרכב המעורבים לא שמרו על מרחק בטוח. המערערת (הנתבעת 2) טענה כי החלטת בית משפט קמא הייתה שגויה, ועמדה על כך שלא ניתן להטיל על רכבם, שעמד מול רכבו של התובע, אחריות לנזקים שנגרמו על ידי כלי רכב מאחוריו. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור ואישרה את פסק דינו של בית משפט קמא. ערכאת הערעור הדגישה כי היא ממעטת להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות של בית משפט קמא. במקרה דנן, פסק דינו של בית משפט קמא התבסס על ראיות משמעותיות, לרבות הרשעתו של המערער עצמו, והמערער לא הוכיח כל טעות משפטית במסקנותיו של בית משפט קמא. זאת ועוד, חלוקת האחריות נמצאה סבירה ובגדר שיקול הדעת, ללא עילה המצדיקה התערבות. משכך, נדחה הערעור, וחויב המערער לשלם לכל משיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.