ע"א 1969/10

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בתביעה שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. התובעת טענה כי מאחר והנזק חודש רק לאחרונה, אין לדחות את התביעה על יסוד סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שעניינו מקרים בהם העובדות המהוות את עילת התביעה אינן ידועות לתובע. בית המשפט הבהיר כי מאחר שהנזק היה ידוע, סעיף 89 לפקודת הנזיקין, שעניינו גילוי מאוחר של נזק, לא חל. הדיון התמקד בדרישה האובייקטיבית בסעיף 8 לפיה העובדות המהוות את עילת התביעה היו צריכות להיעלם "מטעמים שאינם בשליטתו [של התובע] ואשר שום טיפול סביר לא יכול היה למנוע". בית המשפט עמד על הפרשנויות השונות לדרישה זו והשלכותיה על המקרה הנדון. הם הגיעו למסקנה כי יש לבחון את התנהגותו של התובע באופן אובייקטיבי, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של המקרה וברקע של התובע. בית המשפט מצא כי הבדיקה הנוכחית חסרה את הפירוט הנדרש, בין היתר בשל אי הגשת תצהיר על ידי התובע. לפיכך הציעו השופטים להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף, ולאפשר לשני הצדדים להציג ראיות. לתובע יהיו 21 יום להגיש תצהיר, ואם לא יוגש, פסק הדין המקורי יעמוד. פסק דין זה לא שלל את מסקנתו של בית המשפט המחוזי אך הותיר מקום לדיון נוסף. סגני הנשיא ריבלין וארבל הסכימו עם החלטת השופט הנדל.