בש"פ 3305/16

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה בעיקר משום שהפסילה המנהלית המדוברת פקעה כבר בשנת 2016, מה שהופך את הבקשה לעילה תיאורטית ולא מספקת לערעור. המבקש בחר שלא להתייחס לשלילת רישיון בבית המשפט לתעבורה באילת, למרות הנחיות ברורות לעשות כן, ובחר במקום זאת לערער בערכאות גבוהות יותר. המבקש טען כי אין קביעות לגבי סמכות מקומית לביטול פסילות לפי סעיף 48 לתקנות התעבורה, עניין שלטענתם מצדיק התערבות של ערכאה גבוהה יותר. עם זאת, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת בית המשפט קמא והדגיש כי כללי הרשות המקומית אינם טכניים בלבד – הם כרוכים בשיקול דעת של בית המשפט ליעילות, צדק והגנה על זכויות הנאשמים. זה כולל לעתים קרובות התחשבות במקום מגוריו של הנאשם, מיקום העבירה והנוחות הלוגיסטית הנלווית לכך. בצדק קבע בית משפט קמא כי בית משפט השלום באילת הוא המקום המתאים, נוכח הזיקות המשמעותיות לעבירה, לרבות מקום מגוריו של המבקש ומקום ההליכים המשפטיים והראיות. לפיכך, דחיית הבקשה עולה בקנה אחד עם שמירה על יעילות וטוהר המידות השיפוטיות, ומניעת ניצול לרעה פוטנציאלי של בחירת מקום המשפט, שאחרת עלול לשבש את תפקוד מערכת המשפט. פסק הדין עלה בקנה אחד עם החלטות קודמות והצדיק את שיקול דעתו של בית המשפט להפנות את ההליכים למקום הקשור ביותר לעבירה, ובכך אישר את חשיבות ההקפדה על כללי השיפוט שנקבעו.