רע"פ 4967/21

תקציר

בפסק הדין מיום 2.8.2021 דחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור, בקובעו כי אין מדובר בשאלה עקרונית. המבקש טען לשינוי פרשני בהוראות סעיף 225א1 הנוגעות להוצאה ושליחה של כתבי אישום והודעות תשלום בגין קנסות. עם זאת, בית המשפט לא מצא בסיס לפרשנות זו, שכן לשון החקיקה הייתה ברורה ונבחרה במכוון. בית המשפט הדגיש כי כוונת המחוקק הייתה להתמקד במשלוח ההודעה ולא בקבלתה, כחלק מהדרישות הפרוצדורליות. הוראות החוק הרלוונטיות, כגון סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי, חיזקו פרשנות זו, והציעו כי בין אם התקבלה הודעה ובין אם לאו, עצם שליחתה מילאה את החובה החוקית. עוד ציין בית המשפט כי שינויי חקיקה לא נועדו להסיט את האחריות מבעל הרכב רק בשל כשלים במסירת דואר. לפיכך, לא ניתן היה להקים חסמים פרוצדורליים עקב תקלות בדואר. טענתו של המבקש לתיקון חקיקה נחשבה עניין למחוקק ולא לפרשנות שיפוטית. משכך, אישר בית המשפט את הדין על כנו, והגיע למסקנה כי כל עוד נשלחה הודעה כדין, לא נמנעה הגשת כתב אישום בשל התיישנות בשל אי קבלתה על ידי המבקש.