ת"א 42617-02-11

תקציר

בפסק דין זה דוחה השופטת נועה גרוסמן את תביעתם של שני תובעים שתבעו בגין אפליה כאשר נמנעה מהם הכניסה למועדון. התובעים, שהם בני זוג, טוענים כי כניסתם סורבה בשל חזותם המזכירה עולים מאזור הקווקז. הם הגישו את התביעה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, שירותים וכניסה לבילוי ולמקומות ציבוריים. השופטת מתייחסת תחילה לשאלת הרמת המסך התאגידי ומוצאת לטובת התובעים, ורואה במנהל המועדון, הנתבע מס' 2, אחראי אישית למעשי המועדון, שכן הוא אינו שומר על חיץ ראוי בינו לבין פעולות המועדון. עם זאת, השופטת קובעת כי הודעות ה-SMS ששלח המועדון היו פרסומיות בלבד ולא הזמנות אישיות, ודוחה את טענת התובעים בנקודה זו. לאחר מכן נבחנת הסוגיה המרכזית של האפליה. השופטת מציינת כי המועדון פונה לפלח אוכלוסייה ספציפי אליו משתייכים התובעים וכי הם נכנסו למועדון בעבר. לכן, מניעת כניסתם על רקע צבע עורם אינה מתקבלת על הדעת. כמו כן, השופטת שוקלת ודוחה את ראיות התובעים לתצהיר של עד שנכנס למועדון ללא הזמנה אישית, שכן העד משתייך לאותו פלח אוכלוסייה כמו התובעים, דבר המצביע על כך שאין אפליה. יתרה מכך, השופטת מציינת כי התובעים לא סיפקו תרגום מאומת של ההתכתבויות שלהם עם המועדון, שנכתבה ברוסית, ולכן ראיה זו נדחית. בסופו של דבר, השופטת מגיעה למסקנה כי התנהלות הנתבעים אינה מהווה הפליה כהגדרתה בחוק איסור הפליה במוצרים, והתביעה נדחית. התובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.