סע"ש 62756-01-19

תקציר

התובעת, עובדת במקצועה, תבעה את מעסיקה בגין העסקה פוגענית, הפרשי שכר, אי מתן הודעה מוקדמת מוקדמת, החלפת הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, פדיון הבראה, פדיון חופשה והוצאות נסיעה. המעסיק הכחיש את הטענות וטען כי התובעת כבר קיבלה 3,000 ₪ בתמורה לוויתור על זכויותיה. בית הדין מצא כי לא הייתה העסקה פוגענית מצד המעסיק. הסכסוך בין התובע לבין עובד אחר היה ידוע לנתבעת, שניסתה ליישב את העניינים וליצור סביבת עבודה שלווה אך נכשלה. הפתרון שהציעה הנתבעת – שהתובע והעובד האחר יעבדו במשמרות נפרדות – היה סביר, ולא ניתן היה לצפות מהמעסיק לפטר את העובד האחר. באשר לפערי השכר, מצא בית הדין כי רישומי שעות עבודתה של התובעת היו בדרך כלל מדויקים וקיבל אותם כראיות. התובעת הייתה זכאית להפרשי שכר בסך 15,154 ₪, שכן עבדה שעות נוספות ובסופי שבוע, ושכרה לא שיקף זאת. בית הדין פסק לתובעת 5,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודתה על ידי המעסיק בתוך 30 יום מתחילת העבודה, כנדרש בחוק. התובע התפטר ולפיכך חויב לשלם לנתבע 5,200 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על התפטרותו. כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע 5,242 ₪ ו-5,671 ₪ בהתאמה בגין היעדר הפרשות לפיצויים ותגמולים. בית המשפט מצא כי התובעת זכאית לפדיון דמי הבראה, פדיון חופשה והוצאות נסיעה, ופסק לה 5,008.5 ש"ח, 2,100 ש"ח ו-3,774.5 ש"ח בהתאמה. סכומים אלה מתווספים ל-3,000 ₪ שכבר קיבלה התובעת. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע 33,750 ₪, בניכוי 5,200 ₪ עבור דמי ההודעה ו-3,000 ₪ ששולמו בעבר, בסך כולל של 28,750 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד התפטרות התובע. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע את הוצאותיו בסך 5,000 ₪, וסכום זה יישא ריבית אם לא ישולם בתוך 30 יום. לבסוף, השופט הכיר בזכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.