בג"צ 2171/06

תקציר

בפסק הדין בעניין בג"ץ 2367/06 הצליחה הכנסת לסתור את טענות העותרים בדבר פגמים בהליך החקיקה של חוק התובענות הייצוגיות. לטענתה, הליך החקיקה היה יסודי, וכלל דיונים נרחבים ופגישות עם בעלי עניין שונים. הצורך לסיים את החקיקה במהלך הכנסת ה-16 הודגש בשל חשיבותו של החוק, במטרה למנוע את הצורך בבקשות המשכיות. הודעות לדיונים וכל האישורים הנדרשים התקבלו כדין. הכנסת דחתה את הטענה כי גורמים אלה עולים כדי פגמים חקיקתיים משמעותיים המצדיקים ביטול. בנוסף, מעורבותם של רופאים לזכויות אדם ולשכת עורכי הדין כ-amici curiae הדגישה את החששות מפני ההגבלות על תביעות ייצוגיות נגד המדינה בגין עוולות חוקתיות, תוך שהיא מציינת פגיעה בגישה לערכאות ושוויון. למרות שהכיר בסוגיות אלה, בית המשפט טען כי ההגבלות אינן עולות כדי פגיעה חוקתית. היא הכירה במגבלות הפרוצדורליות שהוטלו כדי לשמור על האינטרס הציבורי והיציבות התקציבית, ודחתה את הטענות כי אלה מהוות פגיעה בזכויות. בית המשפט הדגיש כי החוק אמנם מגביל אפיקים פרוצדורליים מסוימים, אך הוא מרחיב אחרים ויוצר מסגרת חקיקתית מאוזנת. בסיכומו של דבר, העתירות נדחו, תוך אשרור חוקתיות החוק והאיסורים על הגשת תובענות ייצוגיות נגד רשויות המדינה בכלים פרוצדורליים מסוימים. פסק הדין התקבל בהסכמת השופטים ארבל וברלינר, כאשר הנשיאה ביניש מסרה את ההחלטה הסופית.