עב"ל 329/03

תקציר

עניינה של התביעה בפרשנות המהווה "סטייה של ממש מן הדרך המקובלת" במסגרת הגדרת "תאונת עבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. למערערת ולבעלה, תושבי שכונת גילה בירושלים, הייתה נסיעה שגרתית של פיטורי הבעל במקום עבודתו לפני שהמערערת המשיכה לעבודתה. כאשר נפגעה המערערת בתאונת דרכים בדרך חברון, היא טענה כי מדובר בתאונת עבודה, תוך שהיא מצטטת את הוראת החוק הכוללת תאונות המתרחשות בעת נסיעה לעבודה. עם זאת, בית הדין האזורי דחה טענה זו, וקבע כי המסלול בו נסעה מהווה "סטייה של ממש" מהנתיב הישיר למקום עבודתה, אשר פסלה את האירוע כתאונת עבודה לפי סעיף 81 לחוק. בית המשפט ציין כי החריגה לא נבעה מאילוצים חיצוניים כמו תנועה, אלא מבחירה מכוונת להתאים את עצמם לנסיעות של שני בני הזוג. למרות שמסלול עבודתו של הבעל הוכר כמקובל, מסלולה של המערערת לא היה, שכן התאונה אירעה בדרך למקום עבודתו של בעלה ולא שלה. בית המשפט הדגיש כי חריגות כאלה מוכרות רק אם הן משרתות את המטרה של הובלת ילד לגן או קיום מצוות תפילת שחרית, שאף אחת מהן אינה חלה כאן. לפיכך נדחה הערעור, ואישר כי תאונת העבודה של המערערת אינה נחשבת לתאונת עבודה בשל סטייה מכוונת ממסלול עבודתה המקובל.