ע"א 79336-01-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **עובדות הרקע:** התיק עוסק בערעור שהגישה "הסתדרות מדיצינית הדסה" (להלן: המערערת) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר מחק תביעה שהוגשה נגדה על ידי המשיבים. המשיבים טענו לרשלנות בניהול מעקב היריון בשנת 2011, שהובילה לכך שלא ניתנה להם האפשרות להגיש בקשה להפסקת היריון, ובסופו של דבר נולד בנם הלוקה בתסמונת גנטית. **ההתפתחות הדיונית בבית המשפט קמא:** 1. **הליך ממושך:** התביעה התנהלה במשך כשבע שנים. 2. **דיון קדם-משפט והערות בית המשפט:** במהלך דיון קדם-משפט, בית המשפט העלה שאלות בנוגע לחבות והצביע על קשיים בתביעה. באת-כוח המשיבים הביעה רצון להתייעץ עם מומחים ולהגיש חוות דעת משלימה בתחום הגנטיקה. 3. **בקשה להגשת חוות דעת משלימה:** המשיבים הגישו בקשה להתרת הגשת חוות דעת משלימה. המערערת התנגדה, בטענה כי הדבר פוגע בזכויותיה הדיוניות והמהותיות להגנה. 4. **החלטת בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא וינוגרד):** * **דחיית הבקשה לחוות דעת משלימה:** בית המשפט קבע כי חוות הדעת המשלימה יוצרת "חזית נוספת וחדשה" המבוססת על ראיות חדשות, וכי הדרך הדיונית הנכונה להגישה היא באמצעות תיקון כתב התביעה. * **המלצה למחיקת התביעה:** לאור חלוף הזמן הרב מאז הגשת התביעה (כמעט שש שנים) ולאור הקשיים, בית המשפט המליץ למשיבים לשקול את צעדיהם, ובכלל זה "לבקש את מחיקת התביעה תוך בחינת האפשרות הטכנית והדיונית להגשת תובענה חדשה". 5. **מחיקת התביעה ותביעה חדשה:** בעקבות המלצת בית המשפט, המשיבים הגישו בקשה למחיקת התביעה. בית המשפט נעתר לבקשה, אך קבע כי על המחיקה יחולו הוראות תקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הקובעת כי "אם יחודש הדיון בה במסגרת כלשהי הוא יימשך מהשלב שבו נמחקה התובענה הנוכחית". בסמוך לאחר מכן, הגישו המשיבים תביעה חדשה, אליה צורפה חוות הדעת המשלימה. **טענות המערערת בערעור:** * **פגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות:** המערערת טענה כי פסק הדין מאפשר שימוש לרעה בהליכי משפט ומבצע "מקצה שיפורים" לראיותיהם של המשיבים, לאחר שלב הגשת הראיות הסתיים ובית המשפט אותת על קשיים בתביעה. * **ניגוד לפסיקה:** לטענת המערערת, פסק הדין סותר את הפסיקה המחייבת שלא לאפשר שימוש לרעה בהליכים. * **פגיעה באינטרס ציבורי:** המערערת טענה כי פסק הדין פוגע בטוהר וביעילות ההליך המשפטי ומכביד על הצדדים. * **סעדים מבוקשים:** ביטול פסק הדין המאפשר מחיקה, קביעה כי יש להחיות את ההליך מחקירתו מבלי לאפשר חוות דעת משלימה, או הבהרה שגם בתביעה החדשה אין להגיש את חוות הדעת המשלימה. בנוסף, בקשה להגדלת סכום ההוצאות. **טענות המשיבים בתשובתם לערעור:** * **עיוות דין:** מניעת הגשת חוות דעת משלימה בשלב מוקדם של ההליך (טרם החל הדיון המהותי) מהווה עיוות דין ופגיעה בזכויות יסוד. * **היעדר נזק למערערת:** הגשת חוות הדעת לא תגרום נזק למערערת ואף תסייע בקידום ההליך. * **הגשת חוות דעת משלימה על ידי המערערת:** נטען כי המערערת עצמה הגישה חוות דעת משלימה בשלב מאוחר. * **חוסר תום לב בערעור:** לטענת המשיבים, הערעור הוגש בחוסר תום לב במטרה לפגוע בהתקדמות ההליך. **החלטת בית המשפט העליון (הנשיא עמית):** * **הצעה למערערת:** הנשיא הציע למערערת להסכים למחיקת התביעה החדשה והחזרת התיק לבית המשפט קמא (לשופטת שרביט) לדון בבקשה להוספת חוות דעת משלימה **DE NOVO** (מבלי שהחלטות קודמות יחייבו אותה). * **סירוב המערערת:** המערערת סירבה להצעה. * **הכרעה בערעור:** בית המשפט בחר להכריע בערעור על יסוד החומר שהוגש, בהתאם לתקנות 138(3) ו-(5) לתקנות סדר הדין האזרחי. **ניתוח משפטי של בית המשפט העליון:** 1. **פרשנות תקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי:** * התקנה קובעת כי דיון בתביעה חדשה ימשיך מהשלב שבו נמחקה התביעה הקודמת, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. * **תכלית התקנה:** כפי שצוין בפסיקות קודמות (ע"א 8416/22 "עניין רשות מקרקעי ישראל"), מטרת התקנה היא להתמודד עם תופעת שימוש לרעה בהליכי משפט ולמנוע מתובעים ליהנות ממחדליהם. * **זהירות מ"מקצה שיפורים":** בית המשפט הביע בעבר דאגה כי היענות לבקשות הפסקת תובענה, גם אם התביעה תמשך מהשלב שבו הופסקה, עלולה לעודד התנהלות אסטרטגית שמטרתה להחליף מותב או לשפר עמדות. 2. **יישום בענייננו:** * **החלטת בית המשפט קמא:** בית המשפט המחוזי דחה תחילה את הבקשה לחוות דעת משלימה, והמליץ למשיבים לבקש מחיקת התביעה. כאשר המשיבים ביקשו זאת, בית המשפט נעתר והורה על מחיקת התביעה תוך הפעלת תקנה 41(ג)(1). * **הסעד החלופי שהתקבל לכאורה:** מבחינה טכנית, בית המשפט העליון קבע כי נראה שהמערערת קיבלה את הסעד החלופי לו עתרה, שכן פסק הדין של המחוזי קבע כי התביעה החדשה תחל מהמקום שבו נמחקה התביעה המקורית. * **התנהלות המשיבים:** בית המשפט העליון הכיר בכך שהמשיבים פעלו על פי עצת בית המשפט (בקשת המחיקה) ולא בחרו בדרכים דיוניות אחרות (כמו בקשת רשות ערעור). * **השארת שיקול דעת לבית המשפט שידון בתובענה החדשה:** לאור מכלול הנסיבות, בית המשפט העליון בחר להותיר לשיקול דעתו של בית המשפט שידון בתובענה החדשה (השופטת שרביט) את ההכרעה אם לאפשר צירוף חוות הדעת החדשה. בית המשפט ציין כי "בית המשפט יפעל כחוכמתו". **הלכה פסוקה והחידוש העיקרי:** הפסיקה בענייננו אינה מחדשת הלכה באופן דרמטי, אלא מיישמת ומדגישה את עקרונות היסוד הנוגעים לתקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. הדגש הוא על **מניעת שימוש לרעה בהליכי משפט** ובחינת המצב **לצורך מניעת "מקצה שיפורים"** לראיות. החידוש המרכזי, או ליתר דיוק, הדגש הייחודי בפסק דין זה, הוא במתן **משקל לגיטימציה להתנהלות המשיבים** שבקשו מחיקת תביעתם כפי שהומלץ על ידי בית המשפט, ולאחר מכן הגישו תביעה חדשה. במקום להסתכל על כך כ"מקצה שיפורים", בית המשפט העליון בחר להתייחס לכך כאל צעד שננקט בעקבות המלצת בית המשפט, ולהותיר את ההכרעה לגבי חוות הדעת המשלימה לשיקול דעת בית המשפט קמא. **עקרונות משפטיים רלוונטיים:** * **תקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי:** הוראותיה ותכליתה. * **עקרון תום הלב בהליכים משפטיים:** שימוש לרעה בהליכי משפט, "מקצה שיפורים". * **סדרי דין:** הגשת ראיות, חוות דעת מומחה, תיקון כתב תביעה, מחיקת תביעה. * **זכות הגישה לערכאות:** איזון בין זכות זו לבין הצורך בשמירה על יעילות ההליך והוגנותו. * **עיוות דין:** המצבים בהם הימנעות מהגשת ראיה נחשבת לעיוות דין. **מבחינה פסקנית:** בית המשפט העליון, על ידי הנשיא עמית, בחר שלא להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי, אלא למעשה "לאפשר" את ההליך החדש, אך עם השארת שיקול דעת משמעותי לבית המשפט קמא לגבי חוות הדעת המשלימה. ההחלטה למחוק את הערעור (כפי שהומלץ) מבלי לחייב בהוצאות, משקפת הבנה למורכבות הדיונית ולנסיבות שהובילו להגשת התביעה החדשה. **לסיכום:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של יישום תקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, ובפרט את תכליתה למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט. עם זאת, הוא מראה גמישות מסוימת בהתחשב בנסיבות שהובילו למחיקת התביעה, תוך השארת ההכרעה הסופית לגבי הראיות לבית המשפט שידון בהליך המחודש. ההחלטה מעידה על איזון בין הצורך בשמירה על סדרי דין הוגנים ויעילים לבין הרצון לאפשר לצדדים, בנסיבות מסוימות, להשלים את הליכי הדיון מבלי שייפגעו מחסמים דיוניים גרידא.