ע"ע 1243/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור של מספר גמלאים ממשרדי ממשלה שונים שכיהנו בעבר כסמנכ"לים, וכן אלמנתו של סמנכ"ל לשעבר. המערערים ביקשו להגדיל את קצבת הפרישה שלהם, אותה הם מקבלים מהמדינה, באמצעות הצמדתם לשכרם של הסמנכ"לים המכהנים, הגבוה משמעותית. הגמלאים טענו כי עליהם ליהנות מאותן תוספות שכר ושיפורים כמו העובדים הנוכחיים, והתייחסו ספציפית להזדמנות שניתנה לחלק מהסמנכ"לים לחתום על חוזה בכירים, שיגדיל את שכרם. בנוסף, טענו המערערים כי הוספת דרגות חדשות לסולם השכר בשנת 1994 מזכה אותם בהתאמת הפנסיה שלהם לרמה הגבוהה ביותר שיכלו להגיע אליה במסגרת הסולם החדש. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה טענות אלה, והוביל את המערערים לערער לבית המשפט העליון. פסק הדין של בית המשפט העליון, שנכתב על ידי השופט א' רוחן, מנתח בדקדקנות את הטיעונים ומספק ניתוח מפורט. באשר לזיקה לחוזה הבכיר, בית המשפט מפרש את הסעיף הרלוונטי בחוק שירות המדינה (גמלאות) באופן שונה מהמערערים. היא מבינה את כוונת החוק להיות מוגבל לתיאום טכני בשל שינויים בסולם השכר, ולא כלי לקידום פורשים בסולם הדרגות. יתר על כן, מאחר שחתימה על חוזה בכיר אינה חובה אלא אופציה, לא בטוח שהמערערים היו בוחרים בדרך זו אילו עמדה לרשותם. משכך, מגיע בית המשפט למסקנה כי ערעורם של המערערים להצמיד את הפנסיה שלהם לשכר הסמנכ"לים בשכר הסמנכ"לים בשכר הבכירים אינו סביר. בית המשפט בוחן גם את טענת המערערים בדבר הוספת דרגות חדשות בשנת 1994 ומוצא כי החלטת ועדת השירות להגדיל את קצבת המערערים בדרגה אחת בלבד היא סבירה. בית המשפט מדגיש כי הגמלאות מחושבות על פי דרגה ולא על פי תפקיד, וכי פעולת הוועדה עולה בקנה אחד עם עיקרון זה. יתר על כן, בית המשפט מציין כי הפנסיה של המערערים לא קפאה על שמריה ועודכנה במידה מסוימת לאורך השנים. ככלל, בית המשפט מוצא כי טענות המערערים נעדרות בסיס משפטי מספק וכי דחיית תביעתם על ידי בית המשפט המחוזי הייתה מוצדקת. לפיכך, בית המשפט העליון דוחה את הערעור ומאשר את ההחלטה הקודמת.