סע"ש 25637-03-20

תקציר

התובעת, עובדת ייצור יומית במפעל הנתבעת, עברה תאונת עבודה בספטמבר 2019 ולאחר מכן יצאה לחופשת מחלה. תקופת חופשה זו שנויה במחלוקת בין הצדדים. בנובמבר 2019 חזרה התובעת לעבודה למשך יומיים אך לאחר מכן הפסיקה להגיע בטענה שהיא שוב בחופשת מחלה. הנתבעת טענה כי התובעת לא סיפקה להם את תעודות המחלה בזמן אמת. בעקבות שימוע שלגביו לא קיבל התובע התראה מוקדמת, הופסקה העסקתו בנובמבר 2019, כאשר הנתבעת ציינה את הצמצומים כסיבה. התובעת תבעה את הנתבעת בגין מספר תשלומים, לרבות הפרשות גמל, הפרשי פיצויי פיטורים, פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים ופיצויי פיטורים שלא כדין. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות בזמן אמת לחופשת המחלה שלו וכי לנתבעת לא הייתה חובה חוקית להחזיקו. לפיכך, דחה בית הדין את התביעות להפרשי פיצויי פיטורים, היעדר הודעה מוקדמת ודחייה שלא כדין. עם זאת, בית הדין הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 923.56 ₪ עבור הפרשות לפנסיה, אשר חושבו על בסיס שכרו הכולל של התובע במהלך עבודתו. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם, ולתובעת ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.