עת"מ 32533-06-16

תקציר

בית המשפט מכיר באיזון בין צרכי הפרט לצרכים החברתיים בדיני התכנון והבנייה, ובתפקידם של מוסדות התכנון בהשגת איזון זה, גם אם הוא כרוך בפגיעה מסוימת בזכות הקניין של הפרט. בית המשפט לא יתערב בהחלטות תכנוניות, כל עוד הן סבירות, ומוסדות רשאים להעדיף את חוות הדעת של המומחים שלהם על פני חוות דעת חיצוניות. בעתירה נטען כי הוועדה המחוזית לא הציגה את עמדת יועץ התחבורה שלה, דבר המנוגד לכלל השקיפות. עם זאת, החוק אינו מחייב את מוסדות התכנון לשתף את הציבור בהתייעצויות פנימיות, ובמקרה זה החלטת הוועדה הייתה מנומקת היטב ומבוססת על התייעצויות עם היועץ. העתירה, שביקשה לערער על החלטת הוועדה המחוזית בנוגע לתוכנית לדרכי גישה למתחם, נדחתה. החלטת הוועדה נמצאה סבירה ובסמכותה, ולא היה בסיס חוקי להתערב. העותר ביקש לערער על ההחלטה בפני המועצה הארצית, אך השופט קבע כי אין בתיק רגישות ציבורית מספקת או השלכות כדי להצדיק ערעור נוסף. לפיכך, בקשת רשות הערר למועצה הארצית נדחתה, והעותר חויב בהוצאות המשיבים.