ת"פ 51789-10-20

תקציר

הנאשמת הואשמה בהפרת חוקי צער בעלי חיים בכך שלא סיפקה טיפול הולם לסייח אפור עם פצע פתוח ברגלה האחורית. בכתב האישום נטען כי הסייח שייך לנאשם וכי הוא לא פנה לטיפול וטרינרי בגין הפציעה. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם מחמת ספק סביר. עניינה של התביעה הסתמך על עדויות עדים שלא היו עקביות ולא קוהרנטיות. הם לא הציגו ראיות חותכות לכך שהסייח הפצוע שייך לנאשם. זאת ועוד, מחדלי חקירה, כגון אי הצגת תמונות הסייח של הנאשם במהלך החקירה ואי חקירת גורמים רלוונטיים שהוזכרו על ידי הנאשם, העלו ספקות לגבי טענות התביעה. עדותו של הנאשם, למרות אי התאמות מסוימות, לא הייתה סותרת נקודות מהותיות. השופט הדגיש כי נטל ההוכחה מעבר לספק סביר מוטל על התביעה. מאחר שלא ניתן היה לבסס את אשמתו של הנאשם, זיכה השופט את הנאשם מהאישומים. פסק דין זה מדגיש את חשיבותה של חקירה יסודית וחזקת החפות בתיקים פליליים.