ת"א 39975-12-10

תקציר

התובעת, הסובלת ממום שלא נקבע, תבעה את קופת החולים הנתבעת, בטענה כי צוות הקופה התרשל בכך שלא הפנה את אמה של התובעת לבדיקת מערכת במהלך הריונה. התובעת טענה כי לו נערכה הבדיקה, ניתן היה לזהות את המום ולהפסיק את ההיריון. השופט דחה את התביעה. בכך ציינה השופטת כי מומחי התובעת עצמה הציגו חוות דעת סותרות לגבי מהות הפגם של התובעת, דבר שיצר ספק סביר. השופטת אמנם מצאה כי צוות קופת החולים אכן התרשל בכך שלא הפנה את היולדת לבדיקה, אך בסופו של דבר נדחתה התביעה משום שהתובעת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין המום המולד. השופטת קיבלה את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, שקבע כי לא ניתן היה לאבחן את המום של התובעת במהלך ההיריון, וכי ועדת ההפלות לא הייתה מאשרת הפסקת הריון על סמך המום הנטען. יתר על כן, השופט מצא כי הפגם של התובע היה ככל הנראה אירוע אקראי שאינו קשור לאי האבחון. טענות נוספות שהעלתה התובעת, הנוגעות לאמיתות רישומי קופת החולים ולצורך בבדיקת מערכת מורחבת, נדחו אף הן. ככלל, התביעה נדחתה לגופה, ותביעת ההורים נדחתה גם בשל התיישנות. בהתחשב בנסיבותיו של התובע, החליט השופט שלא לפסוק הוצאות לנתבע.